https://fee.org/articles/are-we-becoming-a-nation-of-george-costanzas/
מאת בארי ברונסטין, 30.11.2015
ג'ורג' קוסטנזה, הדמות הידועה מהסדרה "סיינפלד", הוא אולי הדמות הכי קורבנית אומללה ומתלוננת בהיסטוריה של הטלוויזיה.
בפרק "הנקמה", ג'ורג' מתפטר בפזיזות ממקום עבודתו. הוא יושב בדירה של ג'רי ומתלונן על אפשרויות התעוקה שלו. ג'רי שואל אותו מה מעניין אותו, והוא עונה "אני אוהב ספורט" ומתחיל להרהר בסיכוייו לנהל קבוצת ספורט. כשג'רי מציין שאין לו שום כישורים לעבודה זו, הוא משיב "זה ממש לא הוגן". הוא רוצה להתקדם אך אין לו שום יוזמה לעשות עבודה ממשית.
ארגונים מצליחים בכך שהם מספקים ערך ללקוחותיהם. אינדיבידואלים מצליחים בכך שהם מספקים ערך לארגונים שבהם הם עובדים ומענה לצרכים של המנהלים והקולגות שלהם, כמו הלקוחות והספקים שאיתם הם עובדים.
ג'ורג' קוסטנזה הוא מומחה בהתחמקות מאחריות, תירוצים, והאשמת אחרים, אך חובבן ביצירת ערך במקום עבודתו. האומללות שלו נובעת מכך שהוא חי את חייו "מהחוץ אל הפנים" – הוא מאמין שאנשים אחרים ונסיבות חיצוניות אחראיות לאיך שהוא מרגיש ולהצלחה שלו. אלה חיים אומללים, והניסיון לשלוט בהם ברובו עקר.
גורו העסקים הידוע פיטר דרוקר אמר "אתם תשיגו את התוצאות הטובות ביותר בעסקים ובקריירה אם תוציאו מהמילון את המילה "הישגים" ובמקומה תשתמשו ב"תרומה". "חוק דרוקר" מכוון אותנו לחיות חיים "מהפנים אל החוץ": להתמקד בערך שאנו יוצרים לאחרים ופחות במה אנחנו חושבים שאחרים "חייבים" לנו .
בספרו "האדם מחפש משמעות", הפסיכיאטר ויקטור פרנקל כתב "לא משנה מה ציפינו מהחיים, אלא מה החיים ציפו מאיתנו… בסופו של דבר משמעות החיים היא לקחת אחריות… למלא את המטלות שהחיים מציבים לכל אינדיבידואל".
העיקר הוא לא מה אנו משיגים, אלא הערך שאנו יוצרים עבור אחרים.
לפעמים נראה שהמציאות מיישרת קו על סיינפלד. באוניברסיטת קליפורניה, האמירה "האדם בעל הכישורים הטובים ביותר צריך לקבל את העבודה" נחשבת כאמירה מבזה, כ"מיקרו-אגרסיה". סטודנטים דורשים "מחילה" על ההלוואות שהם לקחו, ושמקומות עבודה יעסיקו יותר בוגרי תארים בקולנוע, היסטוריה של האומנות, ולימודים פמיניסטים.
הסתכלו סביב ושאלו את עצמכם: האם יותר ויותר אנשים חושבים כמו ג'ורג' קוסטנזה? מאמינים שהצלחה זה משהו ש"מגיע לנו"? דורשים מהממשלה לעשות משהו בנוגע לחוסר הצדק האינהרנטי של החיים?