היורו מגיע אל קצו
מילטון פרידמן חזה ב-1999 כי היורו יקרוס כעבור עשור. הוא טעה בעיתוי, אבל המתחולל ביוון ובספרד מראה כי זו רק שאלה של זמן
אירופה
המקרה המוזר של 1 במאי
האירועים סביב "חג הפועלים" האחרון בפורטוגל הציגו עד כמה מנותק הממסד השמאלי מצרכיהם של המעמדות הנמוכים באמת
שעת הדין של מדינת הרווחה
ממשלות אירופיות מימין ומשמאל מימנו במשך שנים שירותים נדיבים באמצעות מיסוי גבוה וצבירת חובות כבדים. כלכלותיהן לא הצליחו לצמוח מהר מספיק כדי לעמוד בעומס הזה, וכעת הכסף אזל. הגיעה שעת הדין
טרגדיה יוונית
הניסיון של יוון מזכיר באורח מטריד את התקדים של ארגנטינה משנת 2001 – ונראה כי הטוב ביותר שניתן לקוות לו הוא כי היורו ישרוד, אך במתכונת שאינה כוללת את המדינות הבעייתיות ביבשת אירופה
יורו – התסריט הגרוע ביותר
אין שום סיכוי שאיחוד תקציבי יציל את היורו: מדוע שהיוונים יסכימו מרצונם החופשי להיהפך לווסלים של גרמניה? ומדוע שמשלמי המסים הגרמנים יסכימו מרצונם לממן מגזר ציבורי יווני מנופח ולא יעיל?
האם הסוציאליזם הסקנדינבי באמת עובד?
לפני שממהרים להספיד את הקפיטליזם ולשבח את המודל הסוציאל-דמוקרטי, כדאי לבדוק אם העושר במדינות הנורדיות נובע מכך שהסוציאליזם עובד – או אולי דווקא משום שהנורדים עובדים?
המהפכה הצרפתית המתמדת
אופיו של הנשיא סרקוזי עשוי להסביר במידה מסוימת את יחסם של הצרפתים לרפורמה ולשביתות, שכן הוא דמות מקטבת שמייצרת עוינות רבה בקרב השמאל. ועבור הצעירים, מדובר במעין טקס מעבר, שנועד לחקות את המהפכה הצרפתית, בדיוק כפי שדור ההורים עשה במאי 68'