קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

המקרה המוזר של 1 במאי

קונים ביציאה מרשת "פינגו דוס" הפורטוגלית ב-1 במאי

פורטוגל היא מדינה שמאלנית באופן מסורתי. מאז מהפכת הציפורנִים ב-1974, שבה השמאל סילק מהשלטון את ממשלתו הפאשיסטית של מרסלו קאטנו, בפורטוגל אופנתי להיות איש שמאל ולזכות בכינוי "סוציאליסט". בבחירות של 2011, כל שש המפלגות בפרלמנט הכריזו על עצמן כמפלגות שמאל. אך האירועים שהחלו כמה ימים לפני 1 במאי האחרון, הציגו את הממסד השמאלי בפורטוגל באור מגוחך במיוחד.

30 באפריל. על פי החוק בפורטוגל, כל אדם שעובד ביום חג (כולל 1 במאי) צריך לקבל שכר כפול. אבל "פינגו דוס" ("טיפה מתוקה" בפורטוגזית), רשת המרכולים הגדולה בפרוטוגל, החליטה להגדיל לעשות ונקטה צעד נועז. צעד זה כלל: 1. לצרכנים ששילמו יותר מ-100 יורו בקניות ביום 1 במאי ניתנה הנחה של 50% על כל הפריטים; 2. לעובדים שהסכימו לעבוד בחג הפועלים שולמה משכורת לא כפולה אלא משולשת, וניתנה אפשרות לקבל יום חופש מאוחר יותר; 3. הוחלט להשאיר את החנויות פתוחות עד שכל הצרכנים יבואו על סיפוקם, ולהציע לאחר מכן ארוחה לעובדים.

בוקר 1 במאי. הבשורה מתפשטת כאש בשדה קוצים דרך הרשתות החברתיות: פינגו דוס מציעים 50% הנחה. בלי חשבון מיוחד בחנות, בלי כרטיס מועדון, בלי סיבוכים כלשהם – פשוט שלמו חצי ביציאה! במדינה שנפגעה קשות ממשבר כלכלי מתמשך, וביום שלאיש אין בו תעסוקה מיוחדת, אפשר לשער איזו הצלחה היתה להצעה הזאת.

1 במאי, אחר הצהרים. אתרי חדשות ותקשורת מזינים את האש בדיווחי הצהרים שלהם. התורים משתרכים כנחשים, פורצות קטטות, המשטרה מוזעקת לכמה חנויות, החנויות מחדשות את המלאי בקצב מסחרר, הרשתות החברתיות והבלוגים מבעבעים מרוב תמונות וסרטונים. הטלוויזיה משדרת בשידור חי מהמרכולים, ולא מההפגנות המסורתיות והמיושנות במרכזי הערים.

ליל 1 במאי. איגודי העובדים מתאכזבים מההפגנות הדלילות וקוראים לממשלה לנקוט פעולה. אחד השרים מבטיח לנקוט פעולה כדי למנוע יוזמות "בלתי צפויות" דומות בעתיד. ארגון ASAE – ה"רשות לפיקוח על עסקים", מעין "סמכות" בענייני כלכלה – מתחיל לחקור "חשדות למכירה במחירי היצף". ברשת "טיפה מתוקה" טוענים שהכל נעשה על בסיס חוקי מוצק. נציגים של השמאל המפונק מתראיינים בכל מקום בתקשורת ובבלוגוספירה, מותחים ביקורת על גדודי הפורטוגלים שנענו להצעה ומשבחים את פועלי הרשת המסכנים ש"נאלצו" לעבוד בתנאים כאלה.

2 במאי. הכותרות מבשרות: "פינגו דוס ריסקה את האיגודים, את המפלגה הקומוניסטית ואת גוש השמאל", "פינגו דוס 15, האיגודים 0", "1 במאי – חג הפועלים או חג הצרכנים", "1 במאי מריר-מתוק" ו-"שלוש חנויות נסגרו לאחר קטטות". רבים מודים לפינגו דוס על הסיוע לגמור את חודש מאי בקלות רבה יותר, ומספרים את סיפוריהם האישיים.

2 במאי. המפלגה הסוציאליסטית דורשת מארגון ASAE תוצאות מהירות ותקיפות בסוגיית ההיצף. השמאל הקיצוני בפרלמנט מכנה את האירוע "השפלה לפועלים ולצרכנים גם יחד", תוך הפרה של חוק התחרות, ודורש את נוכחותם בפרלמנט של שני שרים. נציגי השמאל המפונק בבלוגוספירה ממשיכים להתלונן על זדוניותה של רשת פינגו דוס, ועל אימת תנאי העבודה של עובדיה באותו יום. כל אנשי השמאל שוכחים לציין את כוח הקנייה המשופר של המעמדות הנמוכים, בדיוק אותם מעמדות שהרוויחו יותר מכולם מהאירוע.

3 במאי. מנהיג הנציגים הפורוטוגזים בפרלמנט האירופי מצוטט בעיתון באומרו שהיוזמה לא היתה "הולמת במיוחד", לא בשל האירוע עצמו אלא בשל היום שנבחר לכך, ומותח גם ביקורת על הליקויים בהיערכות העובדים. כמה מעובדי פינגו דוס יוצאים בהודעה שהם לא אולצו לעבוד: פשוט הוצעו להם תנאים מצוינים כדי להבטיח יום עבודה קשה, והם שמחו לעזור לנזקקים רבים כל כך בעודם מרוויחים שכר השווה לשלושה ימי עבודה.

בהמשך נודע שב-3 במאי החליטה פינגו דוס לשלם למי שעבד ב-1 במאי לא 200% מהשכר כפי שמחייב החוק, לא 300% כפי שהובטח, אלא 500% על "כל העבודה הנוספת". לא זו בלבד, אלא שלעובדים שעבדו באותו יום ניתנה אותה ההנחה בגובה 50% שניתנה לצרכנים ב-1 במאי, אולם למשך שבוע שלם – 7 עד 11 במאי – מכיוון שעל עובדים שהגיעו לעבודה נאסר ליהנות מההנחות של 1 במאי, וזה לא היה הוגן.

7 במאי. מנואל גריירו, ראש איגוד עובדים, מגיש תביעה ייצוגית נגד פינגו דוס על אפליה בהתייחס להחלטת 3 במאי להעניק הנחה בגובה 50% לעובדים שעבדו ב-1 במאי, בטענה כי החלטה זו אינה מכבדת את זכויות העובדים שיצאו לחופש באותו יום. האיגוד ספר בין 8,000 ל-10,000 "עובדים מופלים לרעה" ומסר לכתבים שאחד המניעים לתביעה הייצוגית היה רשימות שמיות של עובדים שנתלו בחנויות.

9 במאי. אלכסנדר סוארס דוס סנטוס, בעלי התאגיד שפינגו דוס מהווה 4% מסך נכסיו, מעניק ראיון מקיף לעיתונות. בראיון הוא מצהיר כי אמנם ידע מראש על ההנחה, אך לא ידע על התאריך, וכי סדר הגודל של האירוע הפתיע את פינגו דוס – טענה שאומתה בקלות בליקויי ההיערכות של החנויות לנוכח מבול הקונים, במיוחד בשעות הבוקר. הוא טען גם שהוא השעיר לעזאזל שנבחר כדי לכסות על היעדר התמיכה בהפגנות 1 במאי – קישור שלדעתו אינו הוגן, שכן כל עובד יכול היה לעבוד בפינגו דוס בבוקר ולהשתתף בהפגנות אחר הצהרים.

תוצאות הפרשה. פורטוגל, כמו מרבית המדינות בדרום אירופה, היא מדינה שבה הממשלה מתערבת באופן ניכר במשק, ושבה השמאל שולט בשיח התקשורתי. אך כפי שאמרה פעם מרגרט תאצ'ר, הסוציאליזם אפשרי רק עד שלמדינה נגמר הכסף שהיה שייך מלכתחילה לאנשים אחרים. פורטוגל הגיעה בדיוק לנקודה הזאת.