קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

הלקח הישראלי ליפן

טוקיו. מבחינת המזג, הישראלים והיפנים הם הפכים כמעט מושלמים (תצלום: מרכז גאי)

יפן, התועה בלא מטרה, נאבקת כדי למצוא חזון מתאים, או מודל לבנות לפיו את עתידה. האם עליה לשאוף להיות כמו פינלנד – מדינה קטנה אך משגשגת? האם עליה להפחית מהדגש על צמיחה כלכלית ולהתמקד בקיימוּת ובאורח חיים? האם עליה לסגת ממעורבות פעילה בעולם לטובת הסתגרות במתחם תרבותי נוח משלה? אך ישנה עוד מועמדת אחת בתור מודל חלקי עבור יפן: ישראל.

מבחינת המזג, הישראלים והיפנים הם הפכים כמעט מושלמים. היפנים סולדים מעימותים ושואפים להרמוניה; הישראלים מתענגים על ויכוח ראוי לשמו בכל עת ומכל סיבה. היפנים דורשים סדר; הישראלים משגשגים במצבים כאוטיים. היפנים מתכננים במדוקדק; הישראלים מעדיפים לאלתר. היפנים רשמיים ומאופקים; הישראלים לא רשמיים וידידותיים. היפנים חשים בטוחים במערכות יחסים הייררכיות סדורות; הישראלים ממעטים להשתמש בהייררכיה או לכבד אותה.

אך כשמניחים בצד את התכונות התרבותיות, ברמת המאקרו יפן וישראל חולקות מאפיין משותף: משאב הטבע העיקרי של שתי המדינות הוא בני עמן. על ידי שימוש יעיל של משאבי האנוש שלהן, עלו שתי המדינות ממחסור לשגשוג במה שניתן להגדירו במונחים היסטוריים כהינד עפעף, והותירו הרחק מאחור מדינות אחרות, לכאורה עשירות יותר במשאבים. הן יפן והן ישראל חיות או מתות על שכלן.

אך בעוד שביפן, התקופה המזהירה ביותר של צמיחה כלכלית ויצירת עושר הגיעה אל סופה לפני שני עשורים, ישראל מצויה כיום בעיצומו של תור זהב כלכלי, עם צמיחה בריאה הנמשכת חרף ההאטה הפיננסית הגלובלית ומצב תמידי של סכסוך עם שכניה במזרח התיכון, עם חדשנות טכנולוגית מדהימה בחברות קטנות וגדולות כאחת, ועם עלייתן של מספר עצום, יחסית לאוכלוסייה, של חברות סטארט-אפ המכות את המתחרים מכל העולם.

מה הגורם האחראי להצלחתה של ישראל? ראשית, מדיניות ממשלתית שיושמה בהצלחה כדי לעודד עסקים חדשים, בייחוד בתחום ההיי-טק, על ידי הורדת מסי התאגידים, הסרת רגולציה מכבידה ויצירה של תוכניות חדשניות, בשותפות המגזר הציבורי והפרטי, במטרה להזרים הון סיכון לחברות סטארט-אפ מבטיחות. שנית, הישראלים הם חובבי סיכונים, וכישלונות אינם מרפים את ידיהם. מרגע שהישראלים נוכחו בהצלחתם של כמה מחבריהם ביוזמות חדשות, אחרים הלכו בעקבותיהם. ההצלחה הולידה הצלחה, במה שהוא כיום מעגל קסמים המקיים על פי רוב את עצמו.

יפן יכולה ללמוד מהדוגמה הישראלית ולעשות יותר כדי לגדל את מגזר היזמות שלה, הקטן יחסית. הממשלה היפנית כבר אימצה מהלכים לעידוד העסקים בכלל על ידי התקדמות לעבר קיצוץ במסי התאגידים, ביטול או ריכוך של כמה תקנות טרחניות, ובאופן מהוסס יותר, עידוד של תעשיית הון סיכון. למרבה הצער, כנראה לא ניתן לצפות לאמצעים נמרצים יותר בטווח הקצר בהתחשב בכשלי התפקוד של חוגי הפוליטיקה ביפן.

ייתכן שהתקווה להתקדמות טמונה בטיפוח התיאבון בקרב היפנים ליוזמות עסקיות בעלות סיכון גבוה ואפשרות לרווחים גבוהים. יפן הינה, אחרי ככלות הכל, מקום הולדתם של יזמים רבים בעלי מעמד בינלאומי. סויצ'ירו הונדה יצר את אחת מחברות הרכב הגדולות בעולם, חרף התנגדות ממשלתית תקיפה. קונוסוקה מטסושיטה, בעלי ענקית האלקטרוניקה הבינלאומית פנסוניק, התחיל בתור יצרן קטן של בתי מנורה ונורות אופניים. אקיו מוריטה ושותפיו הפכו את "סוני" ל"אפל" של תקופתה.

יפן לא עשתה די כדי לעודד נוטלי סיכונים, אך לאור הצלחותיהם של אישים דוגמת הונדה והירושי מיקיטני, מייסד חברת שירותי האינטרנט ראקוטן, אין להכחיש שרוח היוזמה טבעית לחברה היפנית. מדוע, אם כן, אין כיום יזמים רבים יותר ביפן? זו סוגיה רבת פנים, כאשר מרכיב מבני משמעותי בה הוא העדרו של הון סיכון פנוי.

חברות ישראליות נוטות להיות "שטוחות" למדי מבחינת המבנה ההייררכי, והישראלים עצמם לא-פורמליים ביחסיהם, אפילו עם ממוניהם הרשמיים. הישראלים לא מתחשבים בוותק, הבא לידי ביטוי בדרגה או בגיל, בבואם לפעול למען אמונתם או למתוח ביקורת על החלטות מנהליהם. התוצאה היא מידה רבה יותר של חדשנות וחשיבה "מחוץ לקופסה".

יפן נושאת את המאפיינים של חברה הייררכית מאוד. כולם יודעים מה דרגתם וגילם של עמיתיהם, ומפגינים את הכבוד הראוי. על פניו נראה שאין הרבה מהמשותף בין היפנים לישראלים ביחסם אל דמויות סמכות. אבל כמו בתחומים רבים ביפן, מראית העין עשויה להטעות.

ידוע שיפן היא חברה המונעת על ידי הסכמה. בעוד שהתואר חשוב והדרגה זוכה לכבוד, קשה להעביר החלטה באמצעות הוראה מלמעלה של מנהל. כדי להעביר החלטה גורלית, יש לזכות בהסכמתם של כל הצדדים השותפים. הצורך הזה בהסכמה פירושו שמיקום גבוה בסדר ההייררכי הוא עניין של סטטוס, יותר מאשר סמכות הניתנת להפעלה.

מה שלעתים קרובות חסר ביפן הוא תחושה שלעובדים (מנהלים זוטרים, בינונים או אפילו בכירים) מותר לקרוא תיגר על ההחלטות האסטרטגיות של החברה או לנסות לקדם את החברה בכיוון חדש או לא קונבנציונלי.

אבל ישנם יוצאי דופן. הפריוס של טויוטה והפלייסטיישן של סוני פותחו שתיהן חרף התנגדות פנימית נמרצת. יש לי תחושה שסנגוריהן של הפריוס בטויוטה והפלייסטיישן בסוני נהגו במידה רבה כפי שהיו נוהגים ישראלים (רק בלי הצעקות).

יפן וישראל שתיהן איים (יפן היא אי במלוא מובן המלה; ישראל היא אי מתוקף העובדה שגבולותיה סגורים בשל סכסוכים או שלום קר עם שכנותיה). ההשפעה של הבידוד הגיאוגרפי הזה על שני מהעמים היתה שונה בתכלית בשתי המדינות. היפנים ניחנים לעתים קרובות במנטליות המפנה את מבטה פנימה. מגמה זו זוכה לחיזוק מצד השוק הפנימי הגדול של יפן בתחומי המוצרים והשירותים, המאפשר לחברות יפניות רבות לשגשג תוך שהן מגבילות את פעילותן לזירה הפנימית. בעוד שחברות יפניות גדולות רבות הצליחו מאוד, כמובן, בייצוא מוצריהן, הרי ששכבת תושבי יפן בעלי התנסות משמעותית בחיים מחוץ לגבולות המדינה, חשיבה גלובלית ומיומנויות בשפה האנגלית דקה להפליא.

לעומת זאת, הישראלים חשים את הצורך לפרוץ מתוך בידודם המזרח-תיכוני בהזדמנות הראשונה הנקרית על דרכם. מכיוון שהשוק הישראלי כה קטן והעברית שגורה בפיהם של מעטים כל כך, אנשי עסקים ישראלים גם יודעים שעליהם להישען על שווקים זרים, ולדבר אנגלית, כדי להגיע להצלחה עסקית.

ליפן יש מה ללמוד מישראל. השוק היפני מתכווץ ועשוי בהדרגה להפוך לקטן מכדי לספק את מקומות העבודה הטובים ואת השגשוג הכלכלי שלהם היפנים מצפים וראויים. כדי לצמוח, חברות יפניות קטנות ובינוניות רבות שעד כה התמקדו אך ורק בחצר האחורית שלהן ייאלצו לשאת עיניים מעבר לים, אל שווקים חדשים. והן לא יוכלו לעשות זאת כשבפיהן יפנית בלבד.

ליפן צפוי עתיד מזהיר יותר אם היפנים יצליחו למצוא ולטפח את ה"ישראלי הפנימי" שלהם.