קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

אדם סמית נגד כלכלת מקורבים

אדם סמית. "האינטרסים של אנשי העסקים תמיד יהיו שונים, ואף הפוכים, מהאינטרסים של הציבור"

אחד המאפיינים המעניינים ביותר אצל הפילוסוף והכלכלן הסקוטי אדם סמית הוא חשדנותו כלפי אנשי עסקים. סמית ידע את ההבדל בין תמיכה בכלכלה תחרותית – שאותה כינה "מערכת של חירות טבעית" – לבין תמיכה בבעלי ההון, שייתכן מאוד שצברו את ההון באמצעים לא כל כך כשרים, כמו למשל דרך קירבה פוליטית. אין ספק – סמית ידע דבר אחד או שניים על הלובי העסקי.

ציטוט מפורסם זה מהפרק הראשון של ספרו הנודע "עושר העמים" משמש פעמים רבות את המתנגדים לשוק החופשי: "לעתים נדירות מסתיימת פגישה בין סוחרים בלי לקשור קשר נגד טובת הציבור". ציטוט זה משמש בדרך כלל להצדקת חוקי ההגבלים העסקיים והתערבויות ממשלתיות נוספות. לא לכך התכוון סמית, משום שמיד לאחר מכן הוא מוסיף: "אי אפשר למנוע פגישות כאלה בחקיקה שניתן יהיה לאוכפה ושתעלה בקנה אחד עם חירות וצדק. החוק אמנם אינו יכול למנוע פגישות כאלה, אך עליו להימנע מלעשות דבר שיקל עליהן; על אחת כמה וכמה, ליצור מצב שבו קיומן הוא מן ההכרח".

הממשלה צריכה להימנע מפעולות שיצמצמו את התחרות. אלא שהממשלה עושה זאת כל הזמן – לבקשת העסקים עצמם, ועל חשבון הצרכנים והעובדים. הפגיעה בתחרות מעלה את המחירים עבור הצרכנים, מחלישה את כוח המיקוח ומורידה את השכר. העובדים והצרכנים, על כן, יהיו הנהנים העיקריים משוק חופשי ותחרותי.

לא רק בפרק הראשון מביע סמית את תחושותיו נגד אנשי העסקים. הפרק השני כולל התייחסות סקפטית נוספת ל"אלה שחיים מרווחים": "לסוחרים וליצרנים גדולים יש בדרך כלל את ההון המשמעותי ביותר. מכיוון שבמהלך חייהם הם עסוקים בתוכניות ובתחזיות, לרוב יש להם הבנה רבה יותר מאשר לאדונים מהפרובינציה. מחשבותיהם מכוונות לטובת עניינם שלהם ולטובת הענף העסקי המסוים שלהם, ולא לטובת החברה כולה… האינטרסים של אנשי העסקים תמיד יהיו שונים, ואף הפוכים, מהאינטרסים של הציבור. להרחיב את השוק ולהקטין את התחרות – אלה תמיד יהיו לטובת הסוחרים. הרחבת השוק עשויה להיות לטובת הכלל, אך הקטנת התחרות תמיד תהיה לרעתו, על ידי כך שהיא מעלה את רווחיהם של הסוחרים ומטילה על כל שאר האזרחים מס אבסורדי".

וסמית ממשיך: "יוזמה לחוקק חוקים או לתקן תקנות שמגיעה מאלה שחיים מרווחים צריכה תמיד להיבחן במשנה זהירות, ואין לעולם לאמצה אלא לאחר שנבחנה לעומק ולאורך זמן, לא רק בקפדנות יתר, אלא גם בחשדנות עמוקה. מקורה בסוג של אנשים שהאינטרס שלהם אינו תואם אף פעם לזה של הציבור, ושבדרך כלל יש להם אינטרס להטעות ואף לדכא את הציבור".

סמית גדל בסביבה של כלכלה מרקנטליסטית, וידע היטב על מה הוא מדבר. ארה"ב צמחה ברובה בסביבה מקרנטליסטית או בסביבה קורפורטיסטית נוסח המילטון-לינקולן. חסידי השוק החופשי צריכים לאמץ את תובנותיו של סמית, ולפיהן אחד הכוחות המשמעותיים ביותר המתנגדים לחירות כלכלית נמצא דווקא במקום שלא היו מצפים לו.