ג'ון רוקפלר
בואו נחזיר את "הברונים השודדים".
"הברונים השודדים" היה לכינוי לעג עבור דורות של סטודנטים אמריקאים, שמוריהם הכריחו אותם לקרוא את ספרו עב הכרס של מתיו ג'וספסון בעל אותו השם, על אנשי העסקים שהובילו את העידן התעשייתי בארה"ב משנת 1861 עד 1901. הרשימה כוללת את רוקפלר, קרנגי, ואנדרבילט, מורגן, אסטור, ג'יי גולד וג'יימס ג'יי היל.
ואני אומר, החזירו אותם, ויפה שעה אחת קודם. מה שאנחנו צריכים כיום במשבר בארה"ב, הרבה יותר מאשר החזרי מסים מהממשלה, הוא תעשיות שאיש לא חשב עליהן קודם. אנו זקוקים לחזון, לחיוניות ולתעוזה מסחרית.
מתברר כי ניתן לחלק את בני העידן ההוא ליזמי שוק ויזמים פוליטיים. יזמי שוק, כמו רוקפלר, ואנדרבילט והיל, בנו עסקים על מוצרים ועל מחירים. היל היה איל רכבות, שהשלים את בניית הקו הטרנס-יבשתי שלו – מקצה אחד של ארצות הברית לקצה השני – ללא מענק אדמה ציבורי. רוקפלר ניצח את הכוח הדומיננטי בשוק הנפט של זמנו, רוסיה. בחידושיו סלל רוקפלר את הדרך לעליונותה של ארה"ב בתחום האנרגיה.
יזמים פוליטיים, מצד שני, הרוויחו את כספם אז על ידי השתתפות בביצה הפוליטית. בונה ספינות הקיטור, רוברט פולטון, רכש מונופול בן 30 שנה על תנועת ספינות הקיטור בנהר ההדסון. קורנליוס ואנדרבילט, עם סיסמתו "ניו ג'רזי חייבת להיות חופשייה", שבר את המונופול של פולטון, שהוענק לו על ידי הממשל.
הבעיה היא שיזמים מקושרים פוליטית משקיעים את מרצם במבוכים מטורפים של ביורוקרטיה, ועדות בקונגרס ואנשי מפתח, שיכולים לפתוח עבורם דלתות – כאז כן היום. אם המטרה היא יותר מקומות עבודה, יש להודות בעובדה אחת: יזמים פוליטיים מייצרים פחות עבודה מאשר יזמי שוק. גם כיום, אנו זקוקים לשווקים המוניים חדשים, מהסוג שפורד, רוקפלר וקרנגי ייצרו.