תלמידי בית ספר יסודי בארצות הברית
מדי קיץ מתרחש אירוע שהולך ונהיה נפוץ בכל רחבי ארצות הברית – הורים לילדים מקבלים הביתה מכתב שמודיע להם כי בית הספר שבו לומד הילד אינו עומד באמות המידה שקובע החוק, ושבעקבות כך, הם רשאים לשלוח אותו לבית ספר ציבורי אחר, אם יהיה בו מקום. בקיץ של 2009 למשל, הגיעו מכתבים כאלה להוריהם של ילדים ביותר מ-100 בתי ספר ציבוריים (public schools) ובתי ספר בזיכיון (charter schools) במחוז קולומביה (District of Columbia). אך בעוד ש-12 אלף תלמידים אכן החליפו בתי ספר בסוף אותו קיץ, כמעט שלושה רבעים מהם ביצעו בחירה שניתן להגדירה כבחירה ב"רע" על פני ה"גרוע" או ב"לא ידוע" על פני ה"ידוע".
מודל בתי הספר בזיכיון מנסה לפתור את אחת הבעיות המרכזיות העומדות כיום בפני בתי הספר: מידת הגמישות הניתנת למנהלי בתי הספר לנהל את בתי ספרם. המודל מעניק להורים ולתלמידים משקל מכריע בהחלטה על האופן שבו ינוהל בית הספר. בתי הספר בזיכיון הם בתי ספר ציבוריים הפועלים על בסיס חוזה (charter), שהרעיון המרכזי העומד בבסיסו הוא "אוטונומיה כנגד אחריות לתוצאות". בתי ספר בזיכיון חופשיים לקבוע את אופי הלימודים ושעות הלימודים במוסד, את תוכנית הלימודים ואופן יישומה, כמו גם לקבוע מאפיינים ייחודיים לבית הספר, לפי הזיכיון הניתן להם.
מניתוח של בתי הספר השונים במחוז קולומביה עולה כי המחוז מציע לכאורה בחירה, אך כזאת שאין בה אפשרויות של ממש. התופעה הזאת נפוצה בכל רחבי אמריקה, והיא מתרחשת גם בדנבר, בסנט לואיס, במילווקי ובמקומות אחרים. כתוצאה מכך, הורים נאלצים להמר על חינוך ילדיהם בבתי ספר שלא נבדקו ובשיטות של הגרלה. וכדי ששיטת הבחירה בבתי הספר תעבוד כפי שצריך, שומה על ממשלת ארצות הברית להרחיב באופן משמעותי את היצע בתי הספר האיכותיים.
ראשית, על הממשל המרכזי לשנות את השיטה שלפיה פועלים בתי הספר בזיכיון, בצורה שתעודד יצירה של בתי ספר איכותיים בזיכיון. כך לדוגמה, יש לעודד מדינות שמעניקות מימון לבתי ספר בזיכיון, משום שכיום בתי הספר הציבוריים הרגילים זוכים למימון גבוה בצורה משמעותית מאשר בתי הספר בזיכיון.
שנית, יש לאפשר לבתי הספר בזיכיון נגישות רבה יותר למבנים ולתשתיות. הממשל הפדרלי יכול לעשות זאת באמצעות מתן תמריצים למדינות שיאפשרו לבתי ספר בזיכיון נגישות למבנים שאין בהם שימוש בבתי הספר הציבוריים. אפשרות נוספת להקמת מבנים לשימושם של בתי ספר בזיכיון היא באמצעות הקמת מנגנונים הדומים לאלה שבהם משתמשות אוניברסיטאות להקמת מעונות לסטודנטים. בכך עשויה להיפתר אחת הבעיות המרכזיות העומדות בפני בתי ספר חדשים בזיכיון.
מניתוח של הנתונים עולה בבירור כי הורים מעדיפים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר חדשים בזיכיון על פני בתי הספר השכונתיים, אפילו אם לראשונים יש ביצועים נמוכים יחסית, משום שלבתי הספר בזיכיון יש גישה חדשנית יותר לתחום החינוך. כדי להבטיח שבתי הספר בזיכיון ימשיכו לגלות חדשנות כזאת, על הממשל המרכזי להימנע מהתערבות בנהלים של בתי הספר האלה. להפך: על הממשל המרכזי לדאוג לכך שעוד ועוד מודלים חדשניים של בתי ספר כאלה יוקמו.
ולבסוף, על הממשל הפדרלי לעודד את המדינות השונות לפרסם נתונים רלוונטיים על בתי הספר. המידע צריך לאפשר להורים לעשות השוואות בין נתונים מקבילים בין בתי הספר השונים. המידע צריך להיות ונגיש וקל לקריאה, אך להביא בחשבון פרמטרים מורכבים כמו דמוגרפיה וחינוך. המידע הזה צריך להגיע להורים בזמן רלוונטי – כאשר ניתן עדיין לעשות אתו משהו ולא לאחר שההרשמה לבתי הספר כבר הסתיימה.