קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

שעת הדין של מדינת הרווחה

סילביו ברלוסקוני, האיש העשיר באיטליה, הבטיח שידוד מערכות בכל פעם שנבחר לראשות הממשלה, אך מעולם לא קיים

כל הדרכים מובילות לרומא במשבר הכלכלי האירופי. הריבית על איגרות החוב הממשלתיות של איטליה הגיעה לשיא חדש, וסילביו ברלוסקוני נהפך לראש הממשלה השני בגוש היורו שאיבד את משרתו. עזיבתו עשויה לעזור בטווח הקצר לכלכלה השמינית בגודלה בעולם, אך היא אינה נותנת מענה לשורש הבעיה.

באיטליה, כמו ביוון, בספרד ובפורטוגל – אך גם בצרפת – מדינת הרווחה הובילה למבוי סתום. ממשלות רבות ביבשת, מימין ומשמאל, מימנו שירותים נדיבים באמצעות מיסוי גבוה וצבירת חובות כבדים. הכלכלות לא הצליחו לצמוח מהר מספיק כדי לעמוד בעומס הזה, ובשנה שעברה הכסף אזל. שעת הדין הגיעה.

הצעד הראשון כידוע בתהליך הגמילה הוא הכרה בבעיה, אך זה עדיין לא קרה באירופה. הפתרונות המוצעים כיום הם להוציא עוד כסף, לפנות לגרמניה שתחלץ את כל שאר המדינות מהצרה הכלכלית, או לזנוח את היורו כך שמדינות בפשיטת רגל יוכלו לפחת את המטבע המקומי. הפתרונות המוצעים לאחרונה בצרפת לכיסוי החובות כוללים למשל את העלאת המסים על רווחי תאגידים.

אך הבעיה של אירופה אינה היורו. אחרת, הונגריה, איסלנד ולטביה – שאינן משתמשות ביורו – לא היו נפגעות מהמשבר גם הן. כך גם לגבי בריטניה. אירופה נמצאת בסחרור של חובות כתוצאה מבזבוז, יהירות וממשל כושל.

זהו משבר של מדינת הרווחה, ואיטליה מהווה דוגמה מובהקת לכך. מריו מונטי, שככל הנראה יוביל ממשלה חדשה של טכנוקרטים, תיאר את הכלכלה האיטלקית כמקרה של "חנק עצמי". החוב הממשלתי עומד על 120% מהתמ"ג, וממקם את איטליה כלווה השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב ויפן. הפעם האחרונה שהכלכלה צמחה ביותר מ-2% לשנה היתה ב-2000.

אוכלוסייה מזדקנת ומצטמקת היא סימפטום, אך אינה הסיבה למתחולל כעת באירופה. חמישית מ-60 מיליון האזרחים של איטליה הם בני 65 ומעלה, ותביעותיהם לפנסיות ממשלתיות והטבות אחרות הולכות ומכבידות. בטורקיה, הצומחת מהר, רק 6.3% נכללים בקבוצת גיל זו. נשים איטלקיות יולדות 1.2 ילדים בממוצע, כך שקצב הילודה נמצא במקום ה-207 מתוך 221 מדינות.

אך עיקר האחריות נמצא בידי הפוליטיקאים. ברלוסקוני, האיש העשיר באיטליה, הבטיח שידוד מערכות בכל פעם שהתמודד לראשות הממשלה (ב-1994, 1996, 2001, 2006 ו-2008). במהלך כהונתו, שהיתה הארוכה ביותר ברציפות בתולדותיה של איטליה שלאחר מלחמת העולם השנייה, הוא שלט בפרלמנט ויכול היה לקדם רפורמות. הוא לא עשה זאת. הבטחותיו להפחית במסים ובהגנות על האיגודים המקצועיים החזקים באיטליה – החל מנהגי המוניות, דרך רוקחים וכלה בעיתונאים – לא התממשו.

"לא קשה לשלוט באיטליה", אמר בזמנו בניטו מוסוליני, "זה פשוט חסר תועלת". ממשלות הקואליציה האיטלקיות, המאגדות כמה מפלגות קטנות בפרלמנט, מביאות לממשל בלתי יציב ונטול החלטיות. תוצר לוואי אומלל של מדינת הרווחה הוא שהיא יוצרת בעלי אינטרסים חזקים, שיילחמו עד הסוף כדי לשמר את ארוחת החינם שלהם, לא משנה מה העלות למדינה.

כעת לא ניתן עוד לדחות את ההחלטות הקשות. הפתרון למשבר החובות של אירופה חייב להתחיל ברפורמה, אם לא בפירוק, של מדינת הרווחה. לפני עשור כונתה גרמניה "האיש החולה של אירופה", ונתקפה בצרות כלכליות נוסח איטליה. אך קואליציית שמאל-מרכז, שנתמכה על ידי האיגודים והחברה הגרמנית, שיכתבה את חוקי העבודה והרווחה ויצרה את הבסיס עבור השיקום מונחה-היצוא שמתרחש שם כיום.

הדרך מרומא עשויה עתה להוביל לפריז, למדריד ולמדינות אירופיות אחרות המשוקעות בחובות. אך היא מובילה גם לארצות הברית – החוב הפדרלי של ארה"ב היה 35.7% מהתמ"ג בשנת 2007, אך הוא הגיע ל-61.3% בשנה שעברה. הלקח מאיטליה, ומרוב מדינות אירופה, הוא שאסור להפוך ל"מדינת הטבות" עם מיסוי גבוה וצמיחה איטית, מכיוון ששעת הדין הבלתי נמנעת תהיה אכזרית, קשה וממושכת.