ראש ממשלת יוון יורגוס פפנדריאו
על פי אימרה ידועה של מארק טוויין, ההיסטוריה אולי אינה חוזרת על עצמה, אך לרוב היא מתחרזת. כאילו כדי לאשר את דבריו, התפתחויות פוליטיות וכלכליות ביוון כיום דומות דימיון מפליא לאלה שאירעו בארגנטינה בשלהי 2001. ההתפתחויות ההן הובילו אז לפשיטת רגל כאוטית ולהפסקת קיבוע שער החליפין של הדולר בתחילת 2002, שעד אז נראה כבלתי ניתן לשינוי.
קריאתו הנואשת ראש הממשלה יורגוס פפנדראו למשאל עם מתרחשת על רקע כלכלה יוונית הנתונה בצניחה חופשית. הממשלה נאבקת מצד אחד במשטר הצנע המוכתב על ידי קרן המטבע הבינלאומית ומצד שני בחוסר יכולתה למשול בפועל. הימורו של פפנדראו יוביל קרוב לוודאי לנפילתה של ממשלתו, כמו גם להחמרת צרותיה הכרוניות של יוון במישור הפוליטי והכלכלי. אם נסתמך על הניסיון של ארגנטינה, קריסה פוליטית וכלכלית תביא לכך שיוון לא תוכל להימנע מפשיטת רגל, ועם הזמן גם לא מיציאה מגוש היורו.
במשך יותר משנה הזהיר בנק האירופי המרכזי כי פשיטת רגל יוונית תתפשט לשאר ארצות הפריפריה האירופית, ובעיקר לספרד ולאיטליה. נסיקת שיעור הריבית על איגרות חוב איטלקיות לשיאים חדשים בשנים האחרונות אינה מבשרת טובות לכלכלה האירופית. מדינות בפריפריה יתקשו עוד יותר לצמוח ולהתגבר על בעיות החוב הכרוניות שמהן הן סובלות.
בהתחשב באינטרסים הפוליטיים והכלכליים העצומים המעורבים, יש לצפות למאמץ כביר מצד האליטה הפוליטית האירופית כדי לשמר את הניסוי האירופי המוצלח במיוחד של 60 השנים האחרונות. עם זאת, כשמביאים בחשבון את חוסר רצונה של האוכלוסייה האירופית לבוא לעזרתן של ארצות הפריפריה, קשה לראות כיצד פורטוגל, אירלנד וספרד יינצלו ממסלולה של יוון. נראה שהטוב ביותר שניתן לקוות לו הוא שהיורו ישרוד, אך במתכונת שאינה כוללת את המדינות הבעייתיות בפריפריה האירופית.