
עשרות מיליוני סינים נלחמים על נתח הולך ומידלדל בעוגה (תצלום: המכון לאמנות של מיניאפוליס)
רשימת 400 האנשים העשירים ביותר בסין שפירסם מגזין "פורבס" כוללת מספר שיא של מיליארדרים סינים – לא פחות מ-146 בשנת 2011, לעומת 128 בשנת 2010. מעניינת עוד יותר היא העובדה ש-90% מהאנשים העשירים ביותר בסין, ברשימה שהתפרסמה במגזין Hurun Report, הם פקידים או חברי המפלגה הקומוניסטית הסינית. עובדה זו ומבט מעמיק על הדרך שבה העושר מתחלק כיום בסין מפריכה למרבה הצער את ההנחה כי המשטר האוטוריטרי הסיני אכן מצליח להביא לשיפור בחייהם של מרבית הסינים.
בשנת 2001 הדהים נשיא סין דאז, ג'יאנג זמין, את העולם כאשר הודיע כי המפלגה הקומוניסטית תתחיל בפעם הראשונה אי פעם לקבל לשורותיה יזמים עסקיים. מאז, החלקים החשובים ביותר והרווחיים ביותר בכלכלה הסינית נשמרו לחברות בבעלות המדינה באמצעות מדיניות מפלה ובאמצעות סיוע שמקשה מאוד על חברות בבעלות פרטית. כך לדוגמה, במהלך מרבית העשור החולף, כשני שלישים מהאשראי בסין הופנו לחברות בבעלות המדינה, וב-2008 הגיע חלקן לשיעור המדהים של 90%.
סין נהפכה למעשה למדינה תאגידית, שבה יש כיום כ-150 חברות בבעלות המדינה ועוד כ-120 אלף חברות בבעלות רשויות המדינה המקומיות – השולטות בחלק הארי של הכלכלה הסינית. כ-4 מיליון תאגידים בידיים פרטיות, ועוד עשרות מיליוני עסקים קטנים ובינוניים, נאלצים להילחם על חלקם המידלדל בעוגה.
הבעיה היא שיזמים ואנשי עסקים צריכים את תמיכתה של המפלגה, ולעתים אף להירשם כחברים בה, כדי להצליח בעסקיהם. המדינה מתחלקת על כן בין קבוצה קטנה של מקורבים לצלחת שנהנים מהטבות מפליגות, ולבין מיליארד בני אדם אחרים עם סיכוי קטן בלבד ליהנות מפירות הצמיחה. רק לעתים נדירות מציינים את העובדה כי 80% מהצטמצמות העוני בסין התרחשה למעשה בעשור הראשון לרפורמות המבניות בסין – בשנים 1979-1989 – ועוד לפני שהמפלגה הקומוניסטית השתלטה בפועל על הכלכלה.
מאז הפיכתה של סין למדינה תאגידית היא נעשתה למדינה הלא-שוויונית ביותר באסיה מבחינת חלוקת הכנסות. כיום היא מדינה פחות שוויונית מאשר הודו, ארצות הברית וככל הנראה גם ברזיל. בעוד שחברות בבעלות המדינה הגדילו את הכנסותיהן בכ-30% מדי שנה, ההכנסה הממוצעת למשק בית גדלה רק בכ-3%.
כמעט כל העשירים בסין עשו את הונם במגזרים שנשלטים על ידי המדינה, כמו נדל"ן ובינוי, אוצרות טבע, תעשיות כבדות וטלקומוניקציה. התעשרות זו נעשתה באמצעות הפקעת אדמות משובחות מאזרחים פשוטים, גישה לאשראי בתנאים מועדפים, או אפשרויות מיוחדות לגיוס הון. כמעט בכל המקרים, מי שנהנה מהתנאים המועדפים האלה הם חברי המפלגה הקומוניסטית הסינית. לא פלא אם כן שיש כבר 85 מיליון חברי מפלגה – ועוד 80-100 מיליון ברשימת ההמתנה.