קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

התעשרותה של המפלגה הקומוניסטית

עשרות מיליוני סינים נלחמים על נתח הולך ומידלדל בעוגה (תצלום: המכון לאמנות של מיניאפוליס)

רשימת 400 האנשים העשירים ביותר בסין שפירסם מגזין "פורבס" כוללת מספר שיא של מיליארדרים סינים – לא פחות מ-146 בשנת 2011, לעומת 128 בשנת 2010. מעניינת עוד יותר היא העובדה ש-90% מהאנשים העשירים ביותר בסין, ברשימה שהתפרסמה במגזין Hurun Report, הם פקידים או חברי המפלגה הקומוניסטית הסינית. עובדה זו ומבט מעמיק על הדרך שבה העושר מתחלק כיום בסין מפריכה למרבה הצער את ההנחה כי המשטר האוטוריטרי הסיני אכן מצליח להביא לשיפור בחייהם של מרבית הסינים.

בשנת 2001 הדהים נשיא סין דאז, ג'יאנג זמין, את העולם כאשר הודיע כי המפלגה הקומוניסטית תתחיל בפעם הראשונה אי פעם לקבל לשורותיה יזמים עסקיים. מאז, החלקים החשובים ביותר והרווחיים ביותר בכלכלה הסינית נשמרו לחברות בבעלות המדינה באמצעות מדיניות מפלה ובאמצעות סיוע שמקשה מאוד על חברות בבעלות פרטית. כך לדוגמה, במהלך מרבית העשור החולף, כשני שלישים מהאשראי בסין הופנו לחברות בבעלות המדינה, וב-2008 הגיע חלקן לשיעור המדהים של 90%.

סין נהפכה למעשה למדינה תאגידית, שבה יש כיום כ-150 חברות בבעלות המדינה ועוד כ-120 אלף חברות בבעלות רשויות המדינה המקומיות – השולטות בחלק הארי של הכלכלה הסינית. כ-4 מיליון תאגידים בידיים פרטיות, ועוד עשרות מיליוני עסקים קטנים ובינוניים, נאלצים להילחם על חלקם המידלדל בעוגה.

הבעיה היא שיזמים ואנשי עסקים צריכים את תמיכתה של המפלגה, ולעתים אף להירשם כחברים בה, כדי להצליח בעסקיהם. המדינה מתחלקת על כן בין קבוצה קטנה של מקורבים לצלחת שנהנים מהטבות מפליגות, ולבין מיליארד בני אדם אחרים עם סיכוי קטן בלבד ליהנות מפירות הצמיחה. רק לעתים נדירות מציינים את העובדה כי 80% מהצטמצמות העוני בסין התרחשה למעשה בעשור הראשון לרפורמות המבניות בסין – בשנים 1979-1989 – ועוד לפני שהמפלגה הקומוניסטית השתלטה בפועל על הכלכלה.   

מאז הפיכתה של סין למדינה תאגידית היא נעשתה למדינה הלא-שוויונית ביותר באסיה מבחינת חלוקת הכנסות. כיום היא מדינה פחות שוויונית מאשר הודו, ארצות הברית וככל הנראה גם ברזיל. בעוד שחברות בבעלות המדינה הגדילו את הכנסותיהן בכ-30% מדי שנה, ההכנסה הממוצעת למשק בית גדלה רק בכ-3%.

כמעט כל העשירים בסין עשו את הונם במגזרים שנשלטים על ידי המדינה, כמו נדל"ן ובינוי, אוצרות טבע, תעשיות כבדות וטלקומוניקציה. התעשרות זו נעשתה באמצעות הפקעת אדמות משובחות מאזרחים פשוטים, גישה לאשראי בתנאים מועדפים, או אפשרויות מיוחדות לגיוס הון. כמעט בכל המקרים, מי שנהנה מהתנאים המועדפים האלה הם חברי המפלגה הקומוניסטית הסינית. לא פלא אם כן שיש כבר 85 מיליון חברי מפלגה – ועוד 80-100 מיליון ברשימת ההמתנה.