קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

יורו – התסריט הגרוע ביותר

נשיא צרפת ניקולא סרקוזי (תצלום: ארמון האליזה)

מנהיגי אירופה בילו את הקיץ האחרון בניסיונות נואשים להציל את המטבע המשותף, היורו. זה לא מפתיע: היורו הוא רעיון שמבוסס על חוסר יושרה כלכלית ופוליטית, ושבבסיסו עומד כשל שבו אדריכליו מעולם לא העזו להודות – לנוכח העובדה שכלכלות גוש היורו שונות כל כך אחת מהשנייה, כיצד ניתן ליישם שיעור ריבית אחיד לכולן? וכיצד מדינות אלה, שאיבדו שליטה על המדיניות המוניטרית שלהן, יכולות להמשיך ולשלוט בחובן הלאומי ובגירעונן?

שאלות אלה היו חסרות חשיבות אם האיחוד המוניטרי היה גם איחוד תקציבי. המשמעות היא כי מערכת היורו היתה צריכה לכלול אפשרות של העברות מס, כמו בארצות הברית לדוגמה, שם הממשל הפדרלי בוושינגטון מפנה תקציבים מהמדינות החזקות למדינות החלשות. החלופה של הטלת משמעת תקציבית קולקטיבית על מדינות ריבוניות היא פגיעה בדמוקרטיה ובתהליכים הפנימיים של כל מדינה ומדינה. עד עתה, אפילו הפקידות בבריסל לא ביקשה ללכת רחוק כל כך.

הפוליטיקאים האירופים חשבו שהם יוכלו ליהנות מכל העולמות: מטבע משותף בכלכלות שונות אחת מהשנייה, כשלכל אחת עצמאות תקציבית וכשכל אחת לווה ומוציאה ככל העולה על רוחה. לא פלא אם כך שהיורו נהפך למכונה שמייצרת פשיטות רגל. אימוץ היורו על ידי מדינות כמו יוון, אירלנד, פורטוגל, ספרד ואיטליה איפשר להן להסוות את חוסר התחרותיות המובנה שלהן וללוות כסף על חשבון החוסן הכלכלי של מדינות אחרות.

אלא שהבעיה עמוקה עוד יותר. מבחינה פוליטית, אין שום סיכוי שאיחוד תקציבי יציל את היורו. המשמעות של מהלך כזה היא משרד אוצר אחד, מדיניות מיסוי אחת ומדיניות רווחה אחת. אפשרות זו נדונה לכישלון פשוט משום שהיא אנטי-דמוקרטית לעילא, ומשום שהיא הופכת פוליטיקאים ואזרחים בכל אחת מהמדינות ללא יותר מאשר צופים מן הצד. מדוע שהיוונים יסכימו מרצונם החופשי להיהפך לווסלים של גרמניה? ומדוע שמשלמי המסים הגרמנים יסכימו מרצונם לממן מגזר ציבורי יווני מנופח ולא יעיל?

בכל יום שהיורו ממשיך במתכונתו הנוכחית, התוצאות של מותו הבלתי נמנע נהפכות לחמורות יותר ויותר. הגיע הזמן שמנהיגי אירופה יכירו בכך שהניסוי הכלכלי הגדול שהגו נכשל. במקרה כזה עדיין יהיו הפסדים כבדים ופשיטות רגל של בנקים, אבל כעת עדיין ניתן למנוע קטסטרופה.