קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

מה השתבש בכלכלת הודו

השער להודו במומבאי

במחאה ההולכת וגוברת בהודו נגד שערוריות שחיתות שנחשפות חדשות לבקרים (ושעליהן דיווחנו גם אנחנו ב"קיוונים"), נשמעת גם הטענה כי לאנשי עסקים יש השפעה רבה מדי על הממשלה. אם הפוליטיקאי מצטייר כיום בהודו כהתגלמות הרשע, הרי שלצדו יש תמיד טייקון עם כיסים עמוקים.

אלא שהרטוריקה שמלווה את משבר השחיתות בהודו אינה מאבחנת את הבעיה בצורה נכונה. שלא כמו באינדונזיה של סוהארטו או ברוסיה הפוסט-סובייטית, עולם העסקים בהודו אינו מתאפיין ב"כלכלת מקורבים" (crony capitalism) אלא דווקא באנשי עסקים שנלחמים כל יום על הצלחת עסקיהם. הבעיה האמיתית של הודו אינה יותר מדי קפיטליזם, אלא יותר מדי התערבות ממשלתית.

בתחילת השנה נכתב בעיתון הבריטי "פייננשל טיימס" כי "בהודו נמצאים כ-7% מכאלף המיליארדרים החיים כיום בעולם, אך התוצר המקומי הגולמי של הודו הוא רק כ-2% מהתוצר העולמי". ההון הכולל של 55 המיליארדרים ההודים הוא כ-20% מהתוצר בהודו – שיעור שמתחרה רק ברוסיה שידועה לשימצה בכלכלת המקורבים שלה. והטענה היא כי רבים מעשירי הודו השתמשו בכוחם הפוליטי כדי להקל את הרגולציה עליהם וכדי להגדיל את עושרם.

אלא שמבט נוסף ברשימת עשירי הודו יגלה מציאות קצת שונה מזו שברוסיה. רק אחד מ-20 עשירי הודו עשה את הונו בתחום הנדל"ן. שניים נוספים עוסקים בכרייה ובמתכות. שאר המופיעים ברשימה עוסקים בפטרוכימיה, טכנולוגיית מידע, שירותי בריאות, תקשורת ובנקאות – ממש לא התחומים הקלאסיים של כלכלת מקורבים. ברוסיה, לעומת זאת, עשרה מ-20 האנשים העשירים במדינה עוסקים באוצרות טבע (ובעיקר פחם, נפט וגז) – וחלק גדול מעושרה של רוסיה לא נובע מהקמת עסקים אמיתיים ומשגשגים, אלא מתהליך של מכירה בסכומי אפס של נכסים ציבוריים.

ברור כי אנשי העסקים בהודו אינם קדושים. פעולות עסקיות במדינה שמדורגת בין מלאווי לג'יבוטי במדד השחיתות העולמי מחייבות ככל הנראה שימוש בשיטות שאינן נהוגות במערב. אבל כדאי לזכור גם כמה דברים חשובים. ראשית, שמבחינה היסטורית היו אנשי העסקים בהודו קורבנות יותר מאשר נבלים, בשל 40 שנות הסוציאליזם שהיו נהוגות במדינה. גם כיום ממוקמת הודו במקום ה-138 הלא מחמיא (מתוך 183 מדינות בעולם) מבחינת הקלות בעשיית עסקים במדינה. בנוסף לכך, מדינות מצליחות מבחינה כלכלית יודעות למשוך השקעות, לא להרחיק אותן.

בעיותיה של הודו נובעות מהאחיזה הנמשכת של פוליטיקאים מושחתים וחסרי כישורים בתהליך קבלת ההחלטות הכלכליות. כמו בהרבה מאוד מקומות אחרים בעולם, גם הודו תרוויח רבות אם תהיה בה תחרות רבה יותר וקלות רבה יותר בעשיית עסקים.