שוטרים יוונים מפזרים הפגנה באתונה, יולי 2008
מפתה לחשוב שהיציבות האירופית היא כאן בשביל להישאר. אחרי מאה עקובה מדם, הצליחה היבשת הישנה לקחת את העניינים בידיים, להתגבר על יריבויות ישנות ולהפוך לבעלת ברית עקבית וחשובה של ארצות הברית. אולי בדיוק בגלל הסיבה הזאת, מומחים למדיניות חוץ אינם מביאים כלל בחשבון בעיות באירופה כאשר הם חושבים על העולם. מה שעומד לנגד עיניהם בדרך כלל הם משברים אפשריים עם סין, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אפגניסטאן, איראן, או ונצואלה.
אלא שהבעיות הכלכליות הקשות באירופה הן עניין שצריך לפתוח את מהדורות החדשות, ולא להידחק רק לעמודי הכלכלה האחוריים. הנה כמה תרחישים שעשויים להתממש אם המשבר יילך ויחריף:
היחסים בין מדינות אירופה יורעו באופן דרמטי – מתברר כי היריבויות הישנות שהאיחוד האירופי היה אמור לגשר עליהן עדיין אתנו. לפני כשנה, כאשר נדונה האפשרות לחלץ את יוון בפעם הראשונה, הציעו חברי פרלמנט גרמנים ליוון למכור כמה איים בים התיכון כדי לממן את חובה של המדינה. "אנחנו ניתן לכם כסף, ואתם תתנו לנו את קורפו", הציע אחד העיתונים הגרמניים. היוונים מצדם הגיבו בזיכרונות מהכיבוש הנאצי ומשוד האוצר היווני על ידי הצבא הגרמני. לא קשה להזדהות עם העלבון שחשים כעת גם הספרדים והפורטוגלים שמקבלים שיעורים בחיסכון מגרמניה וצרפת.
האפשרות להתגברות הלאומנות – כאשר ויתרו הגרמנים על המטבע האהוב עליהם, הדויטשה מארק, הובטח להם כי היורו יהיה מטבע חזק במיוחד וכי לא יידרשו לחלץ שום מדינה אחרת. כעת הודיעו מנהיגי האיחוד כי חילוץ כזה הוא רלוונטי רק במקרה חירום. בינתיים מתחזקות ברחבי היבשת מפלגות כמו "הפינים האמיתיים" בפינלנד עם אג'נדה אנטי-אירופית מובהקת. לא קשה לדמיין אפשרות שמפלגות קיצוניות ישתמשו באיום האינפלציוני ובקיצוצים בתקציב כדי לטעון שהממסד הפוליטי בגד במדינה לטובת אינטרסים של מדינות זרות.
פגיעה במדיניות החוץ – אם אירופה תיאלץ להשקיע את כל זמנה, מרצה וכספה במשברים כלכליים פנימיים, היא תיאלץ לאבד את מקומה בקביעת סדר היום העולמי ותידרש לשנים ארוכות של מבט פנימה לשם שיקומה הכלכלי.
העשורים האחרונים שבהם ידעה אירופה שגשוג כלכלי היו הצלחה מסחררת, אך כמעט בלתי אפשרי לראות תסריט שבו היציבות הזאת תימשך עוד זמן רב. כדאי להתחיל להתרגל כבר עכשיו למציאות החדשה – שהשלכותיה לא יהיו כלכליות בלבד.
אבדן "מדיניות החוץ" האירופית – אבידה קטנה, מאחר ומדיניות החוץ של האיחוד הפכה לבדיחה, ולא מאתמול. האמת פשוטה למדי : הניסוי האירופי נכשל. הוקמו מערכות סוציאליות משוכללות ומפוארות, אולם האירופי המיר אותן (באופן צפוי) לנהנתנות. כיום האיחוד האירופי הוא בעיקרו מנגנון שיתוף ושמירה על העושר והסטטוס של מעטים, אולם בנסיון לעשות זאת הוא עצמו קידם צעדים הרסניים כלפי היסודות של אותה יעילות, יציבות ומתינות אירופית שאפשרו את הקמת האיחוד. בכדי לפנק את הילד האירופי של פוסט המלחמה, מישכנו את עתידו של הילד שלא נולד עוד. עכשיו הגיע הזמן שישלמו את המחיר. איפושהו – מאחורי הערים המצוחצחות עם בתי הקפה והקתדרלות והאנשים האלגנטים – ישנה אירופה שקריסה כלכלית וחברתית שלה הוא עונש שהיא עצמה עמלה קשה מאוד בכדי לממשו.
קצר מדי