המיתוס של אבטלה טכנולוגית

 

http://reason.com/archives/2017/07/11/the-myth-of-technological-unem

פורסם על ידי דידרה מקלוסקי, 11.07.2017

 

כולנו יודעים ששינויים טכנולוגיים הם הסיבה שעבודות בסקטור היצור מתמעטות.  ואנחנו יודעים שמקומות עבודה במכרות פחם אובד…

למאמר המלא

מדוע למדינות עולם ראשון יש ערי עולם שלישי?

https://fee.org/articles/why-first-world-countries-have-third-world-cities

פורסם על ידי ניקולאס אומאשב ב-FEE, 27.07.2017

 

בזמן שעקפתי את החורים במדרכה, התעלמתי מקולות הירי, וחלפתי על פני הקבצנים לאורך רחובות ניו אורלינס, לא יכולתי שלא …

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו של ארנולד קלינג "התמחות ומסחר: הקדמה חדשה לכלכלה":
"רווחים הם מדד המשקף קיימות של תבניות התמחות. כשעסק נוקט בתבנית התמחות מסויימת מרוויח, סימן שהערך של התוצרת שלו גדול מהעלות של תשומותיו – במילים אחרות העסק תורם לרווחת הצרכנים."
תובנה זו …

למאמר המלא

שלושת הכתמים העיוורים של הפוליטיקה

Young couple quarrel, man calming another that yelling to his girlfriend

https://medium.com/@russroberts/the-three-blind-spots-of-politics-c5e8cc7c60b6

פורסם על ידי ראס רוברטס, 25.06.2017

 

אחד הספרים הקצרים והפשוטים, אך העמוקים ביותר שקראתי על פוליטיקה, הוא "שלושת השפות של הפוליטיקה" מאת ארנולד קלינג.  קלינג טוען שהשיח הפוליטי שלנו לקוי מכיוון שאנו מסתכלים על העולם מבעד למשקפיים שונים מאלה של היריבים הפוליטיים שלנו.

פרוגרסיבים רואים את העולם כמאבק בין מדכאים לקורבנות.

שמרנים רואים את העולם כמאבק בין ציביליזציה וברבריות.

ליברטריאנים רואים את העולם כמאבק בין חירות לכפיה.

ראו, למשל, את נושא האלימות המשטרתית כלפי שחורים.  הפרוגרסיבים רואים את השוטרים כמדכאים ואת הגברים השחורים הצעירים כמדוכאים.  והם צודקים – שחורים רבים נהרגו על ידי המשטרה ללא סיבה טובה.

שמרנים מעריכים חוק וסדר.  עבורם, סמכות המשטרה הכרחית להגנה מפני התוהו ובוהו.  שוטרים מתעמתים ללא הרף עם אנשים אלימים ומסוכנים, ולרוב חמושים.  שכונות רבות שורצות כנופיות ומצויות על סף התפוררות חברתית.  שמרנים מגבים את המשטרה, והם צודקים – המשטרה ממלאת תפקיד הכרחי בשמירה על התנאים הנחוצים לחיים אזרחיים נורמלים, במיוחד בשכונות בעיתיות רבות.

ליברטריאנים דואגים מכוחה הכפייתי של המדינה.  היחסים בין המשטרה לקהילות בהן היא פועלת מושחתים על ידי חוקי סמים שמגבילים את חירות האנשים לקנות מה שהם רוצים ולקחת אחריות על החלטותיהם שלהם.  ומכיוון שלשוטרים יש סמכות חוקית להפעיל כוח, יש להם נטיה להשתמש בו לרעה, ולכן לא מפתיע שהם יורים באנשים מידי פעם.  והם צודקים – חוקי הסמים הם כישלון טרגי.  עירנות מתמדת היא מחיר החירות, והמשטרה חייבת להיות זהירה לא להשתמש לרעה במונופול שניתן לה על השימוש בכוח קטלני.

או קחו לדוגמה את נושא ההגירה.  פרוגרסיבים מגלים אהדה לעניים הסובלים מהזדמנויות מוגבלות לתעסוקה במדינות המוצא שלהם ושמגיעים לארצות ברית כדי למצוא חיים טובים למשפחותיהם.  שמרנים חוששים שההבדלים התרבותיים בין המהגרים לאוכלוסיה האמריקאית יאיימו את דרך החיים האמריקאית, במיוחד אם הם מגיעים ממדינות פחות מתורבתות ודמוקרטיות.  שמרנים דואגים במיוחד מהגירה לא חוקית מכיוון שהם רואים באכיפה רופפת של החוק כדרך לברבריות.  ליברטריאנים לא אוהבים את הרעיון של גבולות מלכתחילה – מוצרים ואנשים צריכים להיות חופשיים לנוע.  אין לנו את הזכות לקבוע לאנשים היכן מותר להם להתגורר.

הטקסונומיה של קלינג, הדרך שבה הוא מסווג את הקבוצות, מאפשרת לנבא איך כל אחת תגיב לנושאי מדיניות שונים. אך היא גם עוזרת להבין מדוע הדיונים הפוליטים בין הקבוצות כל כך עקרים.  הפרוגרסיבים לא מבינים את השמרנים, השמרנים לא מכבדים את הפרוגרסיבים, ושתי הקבוצות לא מכבדות את הליברטריאנים.  חוסר כבוד זה מוביל לצדקנות מוסרית ולחוסר סובלנות.

ברגע שתבינו שקבוצות שונות מגיעות לשיח מכיוונים שונים מכם, תוכלו להתחיל לגלות אמפתיה לנקודות המבט שלהן.  תוכלו לראות את היריבים האידיאולוגים שלכם כאנשים הגונים שרואים את העולם אחרת מכם.  אנחנו כמו העיוורים והפיל – כשהפיל הוא בעיה חברתית כלשהיא.  אנחנו תופסים לחלק מהבעיה ולא מצליחים לראות שהעולם מורכב יותר.

אני רוצה להוסיף עוד זווית לתיאור המקורי של קלינג.  אני רוצה לטעון שיש גם שלושה כתמים עיוורים בשיח הפוליטי.  לעדשות השונות של פרוגרסיבים, שמרנים, וליברטריאנים, יש גם כתם עיוור.

נתחיל עם הפרוגרסיבים.  בלהיטותם לגלות אמפתיה לקורבן, הם נוטים להפוך אותו לאובייקט ולהפסיק להתייחס אליו כשחקן עצמאי.  פרוגרסיבים חושבים שעניים הם כל כך מדוכאים עד שאין להם סוכנות כלל.  הם פשוט אובייקטים למניפולציה על ידי אנשים חזקים מסביבם.

הרבה תוכניות מדיניות פרוגרסיביות מתעלמות מיכולותיהם של אנשים עניים. דוגמה אחת היא בחירה בחינוך, או רפורמות אחרות בחינוך שמעצימות הורים ומחלישות בירוקרטים.  פרוגרסיבים לעיתים קרובות מתנגדים לבחירה בחינוך בטענה שהורים עניים פשוט לא מסוגלים לעשות החלטות טובות עבור ילדיהם.  עניים צריכים הגנה מהבחירות הרעות של עצמם.  כמובן שכולנו, עשירים ועניים, עושים החלטות רעות מידי פעם.  אך אם לא ניזהר נעשה דהומניזציה לאנשים שלהם אנו רוצים לעזור, אם נשלול מהם את הפוטנציאל לסוכנות.

שמרנים עושים דהומניזציה בדרכם שלהם.  בלהיטותם לשמר את הציביליזציה, הם עושים דמוניזציה לאלה שהם רואים כאוייביה.  הם יכולים לשכוח שרוב המהגרים הם אנשים חרוצים שרוצים ליצור חיים טובים יותר לילדיהם.  הם יכולים לשכוח שעניים מתמודדים עם חסרונות גדולים, ולמרות שחלק מהם יכולים להתעלות מעל נסיבות חייהם, הסביבה שרבים מהם חיים בה מקשה עליהם מאוד להצליח.

לשבט שלי, הליברטריאנים, יש כתם עיוור משל עצמו.  פעמים רבות, אנחנו עושים רומנטיזציה לכוחו של החופש הכלכלי.  אנחנו מתקשים לדמיין שיש עסקאות שמנצלות בורות ושלפעמים שווקים כושלים ברגולציה עצמית.  ובלהיטותנו לעשות דה-רומנטיזציה לממשלות, אנחנו מתעלמים מכך שממשלות לפעמים עושות טוב במקומות שבהם שווקים לא מתפקדים טוב.  הטעות הגדולה ביותר שלנו היא בהגנה על זכותם של עסקים לעשות מה שהם רוצים במצבים בהם הממשלה פגעה או הרסה את לולאות הפידבק של רווח והפסד, שגורמות לחופש כלכלי לייצר הצלחה.  כמו כן, יותר מידי ליברטריאנים מגנים על וול סטריט רק בגלל שהיא הפכה לשק החבטות של הפרוגרסיבים, ושוכחים שוול סטריט עזרה ליצור את החוקים שפטרו את הבנקים הגדולים ביותר מהמשמעת של רווח והפסד.

החולשה הגדולה ביותר שלנו היא אולי ההתעלמות מהמורכבות של עוני וצמיחה.  חופש כלכלי תמיד יוביל לתוצאות טובות – אבל המצב המושחת במזרח אירופה ורוסיה אחרי נפילת ברית המועצות צריך לגרום לנו לחשוב פעמיים.  אנחנו חושבים שחופש בחינוך וביטול שכר המינימום יביאו קץ לעוני, ואולי זה יקרה.  אני חושב שזה בהחלט יעזור.  אבל אנחנו מתעלמים מתפקידן של התרבות והמשפחה במניעת התקדמותם של מעוטי היכולת.  תמריצים אולי יעזרו, אבל לעיתים נדירות הם פותרים בעיות באופן מוחלט.  אנחנו יכולים לנקוט במעט אמפתיה פרוגרסיבית עבור הסובלים.  אנחנו צריכים להיות צנועים יותר במה שאנחנו מאמינים שחירות כלכלית יכולה להשיג.