קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

הטוטליטאריות של הסביבתנים

Man survivor in gas mask on industrial gray background

פורסם על ידי מאריאן טאפי, http://capx.co/the-totalitarianism-of-the-environmentalists, 23.07.2017

 

לפני כשנה הרציתי על קידמה אנושית לקהל של סטודנטים בקנדה. סקרתי את מגוון האינדיקטורים הרגיל – עליה בתוחלת חיים, בידיעת קרוא וכתוב, ובהכנסה לנפש; וירידה בתמותת תינוקות, בתת-תזונה, ובמוות מסרטן – כדי להראות שהעולם הופך בהדרגה למקום טוב יותר לאחוז הולך וגדל של האוכלוסיה.

היה נראה לי שהקהל באמת שמח לשמוע חדשות טובות, לשם שינוי. הצלחתי להביא אותם לצד של האופטימיסטים הרציונליים.  ואז מישהו מהקהל שאל אותי על שינוי אקלימי, והרסתי הכל.

הכרתי בזה שהנתונים מעידים על מגמת התחממות קלה, אבל הזהרתי מפני אלרמיזם מופרז.  טענתי שעדיף להשקיע את המשאבים הקיימים בהסתגלות לשינוי האקלימי, ושהניסיון למנוע אותו יהיה יקר בצורה הרסנית וברובו חסר תוחלת.

בתחילה, הקהל היה המום, ואחר כך עויין וכועס.  נתקלתי בתופעה הזו בהרצאות שלי ברחבי העולם – אנשים מכירים במגמות החיוביות אך דואגים שמדובר רק בתופעות זמניות שיסתיימו בקטסטרופה נוראית.

ההיסטוריה מלאה בנבואות חורבן, ונדמה שהאנושות אובססיבית לגבי חזון אחרית הימים. המין שלנו, הומו סאפיינס, קיים 300,000 שנה. ברוב תקופת קיומנו, החיים היו, כפי שתומאס הובס אמר, "בודדים, עניים, מסוכנים, ברוטליים, וקצרים". תוחלת החיים שלנו נעה בין 25 ל-30 שנה, וההכנסה שלנו הייתה תקועה ברמה מינימלית, קצת מעל סף רעב, במשך אלפי שנה.  במהופך, חיים של שפע יחסי הם תופעה בת פחות ממאתיים שנה – 0.07% מהזמן שלנו על פני כדור הארץ. לכן, האם העובדה שאנחנו פסימיים מפתיעה?

עם זאת, האם "שוחרי" ההתחממות הגלובלית שקלו לעומק את מלוא ההשלכות של החששות שלהם מפני האפוקליפסה המתקרבת?  אם ההתחממות הגלובלית באמת מאיימת על עצם קיומנו, אז כל השיקולים האחרים חייבים לתפוס מקום משני בפני ההכרח למנוע התחממות גלובלית.

שיקולים כמו, למשל, זכויות של נשים על גופן. ביל ניי, אישיות טלוויזיונית פרוגרסיבית ידועה, אמר שכנראה יהיה צורך ב"מדיניות שתעניש אנשים עם יותר מידי ילדים". טראביס רידר, חבר במכון ברמן לביואתיקה בג'ונס הופקינס, אמר "אולי כדאי שנגן על ילדינו אם לא נעשה אותם". רידר הציע להפעיל מיסוי גבוה על הורים במדינות עשירות, ושהמס יגדל עם כל ילד נוסף.  או למשל תחבורה ותזונה – דמיינו עתיד שבו לכל אחד מאיתנו יש "הקצבת פחמן" שנתית שמגבילה מה הוא יכול לאכול וכמה הוא יכול לנסוע. אין שום אספקט של חיינו שהממשלה לא יכולה להתערב בו – בשם ההגנה על הסביבה.

מאז נפילת הקומוניזם, הנשק העיקרי בידי אלה שרוצים לשלוט בהתנהגות של אנשים אחרים היה ההתחממות הגלובלית.  דאגה לאיכות הסביבה ראויה לשבח – לרוב האנשים אכפת ממנה.  אבל סביבתנות, כמו כל ה"איזמים", יכולה להפוך לטוטליטרית.  זו הסיבה שעלינו לנהוג בזהירות יתרה כשאנחנו מעצבים מדיניות סביבתית.