קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

הבוס שלך לא גוזל אותך

Arm wrestling between white collar and worker

http://www.learnliberty.org/blog/why-your-boss-isnt-ripping-you-off-marxism-101-debunked/

פורסם על ידי האוורד בייטייר, 27.06.2017

 

נניח שאתם מחפשים עבודה. המעסיק שמראיין אתכם מעוניין בכם ואתם בו. אחרי משא ומתן אתם סוגרים על שכר של 30 שקלים לשעה.  אולי אתם לא מודעים לזה, אבל כשאתם מקדישים את זמנכם, עבודתכם, שכלכם, ושריריכם למעסיק, אתם מייצרים עבורו מוצרים או שירותים ששווים יותר מ-30 שקל לשעה.  אחרת, הוא לא היה משלם לכם את השכר הזה.  לכן, אם בסוף יום העבודה אתם הולכים הביתה בתחושה שמגיע לכם יותר, אתם צודקים.  המעסיק הקפיטליסט ניצל אתכם, הפועלים.

הגיוני, לא?  לא.

נבחן את הטענה "התפוקה שלכם לשעת עבודה חייבת להיות יותר מ-30 שקלים, אחרת לא ישלמו לכם 30 שקלים לשעת עבודה".

ראשית, אתם לא באמת מפיקים "יותר מ-30 שקלים". יותר מדוייק להגיד שאתם מפיקים ערך ששווה עבור המעסיק יותר מ-30 שקלים.

שנית, למה שלא נסתכל על נקודת המבט שלכם? מבחינתכם, "העבודה שאני משקיע בשעה חייבת להיות שווה עבורי פחות מ-30 שקלים, אחרת לא הייתי מסכים לעבוד עבור 30 שקלים לשעה".  האם ניתן להסיק שאתם הם אלה שמנצלים את המעסיק?

איך יכול להיות ששעת עבודה שלכם שווה למעסיק יותר מ-30 שקלים, ועבורכם היא שווה פחות מ-30 שקלים?  התשובה היא ששניכם מעריכים אותה אחרת.  שניכם מחליפים משהו שעבור כל אחד מכם שווה פחות ממה שהשני נותן.  שניכם מרוויחים מהחליפין.  בכלכלה קוראים לזה "ערך הוא סובייקטיבי".  עיקרון זה ברור לכלכלנים כבר מאז 1870, כשהעיקרון של "תועלת שולית" נוסח, והחליף את הרעיון המיושן של "ערך עבודה", על פיו לכל מוצר או שירות יש ערך פנימי, אינהרנטי, הנקבע על פי העבודה הדרושה לייצרו.  אנשים שונים מעריכים דברים שונים בצורה שונה.

הבעיה השניה בטיעון "התפוקה חייבת להיות יותר מ-30 שקלים לשעה" היא שהיא נכונה רק במובן שהמעסיק מצפה או מקווה שהלקוחות שלו יעריכו את המוצרים ביותר מ-30 שקלים.  הוא לא יכול להיות בטוח. אם הם לא, הוא יאלץ להוריד מחירים ולהפסיד. אם יצא לשוק מוצר טוב יותר במחיר נמוך יותר מהמוצר שלו, לפני שהוא יספיק למכור אותו, לקוחות לא יקנו ממנו כלל.

העתיד לא בטוח. המעסיק מקווה ש-30 השקלים שהוא משלם לכם היום יצרו מוצר שיהיה שווה יותר מ-30 שקלים עבור הלקוחות שלו מחר.  הקפיטליסט היזם, בעל ההון, שמעסיק עובדים בשוק החופשי, מרוויח אם, ורק אם, הוא שופט נכונה איך לשלב משאבים במחסור – כוח עבודה, ציוד, חומרי גלם, חשמל, שינוע, עיצוב, פרסום, ושלל גורמים נוספים – כדי ליצור ערך עבור לקוחותיו.  הרווחים (או ההפסדים) שלו הם הגמול שלו על שיפוט מוצלח או כושל.  אין פה שום קשר לניצול עובדים. הוא ישלם להם את אותו שכר גם אם בסוף הוא יפסיד, והוא חייב לשלם להם שכר גם לפני שהוא ידע אם הוא הרוויח או הפסיד.