קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

למה אנחנו פסימיים בזמן שהעולם רק הולך ומשתפר?

half full or empty think positive not negative optimistic versus pessimistic look at the bright side not the dark

https://fee.org/articles/why-are-we-pessimistic-when-the-world-is-getting-better/

פורסם ע"י דניאל האנן ב-18.12.2016

 

במאמר זה, מעלה דניאל האנן, חבר הפרלמנט האירופי מטעם מזרח בריטניה, שאלה שרלוונטית גם לנו פה, בישראל: מדוע אנחנו מרגישים שהכל רע, בזמן שאמפירית מצבנו הכלכלי והחברתי רק הולך ומשתפר בהדרגה?  אין ספק שראיית העולם שלנו מוטה גם על ידי תעמולה פוליטית ואג'נדה תקשורתית, אך האנן מציע מנגנון נוסף, וגם פתרון:

לפני שנה כתבתי מאמר שנקרא "16 סיבות להיות אופטימי לגבי 2016".  חלק מהסיבות היו כלליות (העוני יצטמצם, ה-IQ הממוצע יעלה) וחלק היו קשורות לתחזיות ספציפיות (מכוניות ללא נהג יעברו מהמעבדות לכבישים, אזרחי בריטניה יצביעו לעזוב את האיחוד האירופי).

אני מתאר שצדקתי ב-12 עד 14 מהתחזיות שלי.  דאעש לא הובסו, והודו טרם תפסה מקום כאחת ממעצמות העולם.  אבל מכוניות ללא נהג כבר נמצאות ברחובות קליפורניה וטקסס, וכלכלת העולם צמחה – למרות שבקצב קצת נמוך יותר משנובא.  שיעור העוני הקיצוני ממשיך לקטון.

מסכי הטלוויזיה מלאים בזוועות מעירק ותימן, אך אנו שוכחים את המקומות בהם האלימות מתפוגגת: מלחמת הסמים במקסיקו, מלחמת האזרחים בקולומביה, ההתקוממויות בבורמה, שינג'יאנג שבסין, צפון-מערב פקיסטן ובורונדי, ומלחמת הגבולות בין אריתריאה לאתיופיה.  אפילו בסוריה, כמות ההרג ממשיכה לרדת מהשיא של 2014.

ובינתיים, העולם ממשיך להפוך לנקי יותר, ירוק יותר, בריא יותר, ועשיר יותר.

האם נסיק את המסקנה הנכונה מהחדשות הטובות הללו?  לא.  אנחנו נמשיך להאמין, כמו כל דור עד עכשיו, שהתקופה שלנו ייחודית, אלימה, מושחתת, וחסרת לב.  ספרים מנבאי חורבן ימשיכו להימכר, ומוציאים לאור מעטים יתנו הזדמנות למחברים שטוענים שהעניינים ישתפרו.

למה אנחנו מקטרים כל כך? מכיוון שיש לנו את האינסטינקטים של ציידים-לקטים.  בסוואנות של אפריקה הקדומה, פסימיות הייתה מנגנון הישרדותי.  אבותינו חיו בעולם של אלימות וסכנה מתמדת.  היה יותר סיכוי שאנשים זרים יהוו איום מאשר הזדמנות.  לאנשים שהפגינו אמון ותקווה היה סיכוי נמוך יותר לשרוד.

בימינו, אופטימיות מסמלת את ניצחון האינטלקט על האינטואיציה.  היא משקפת את העולם העשיר, המקושר, והבטוח של חליפין הדדי וקניין פרטי, לא את האימה ההובסיאנית של השבט.

והנה החדשות הכי טובות – ברגע שמבינים, אינטלקטואלית, מה קורה בעולם, מתחילים להבין כמה אנחנו ברי מזל.  וכשזה קורה, הרגשות מיישרים קו עם האינטלקט, והופכים לשמחים יותר.  תנסו את זה.