אין דבר כזה אנשים עניים – יש אנשים שחיים במקומות עניים

פרופסור פריטצ'ט בדק את האפקטיביות של תוכניות סיוע שונות שהופעלו במדינות עולם שלישי על ידי ממשלות או ארגונים מהעולם הראשון. חלק מהתוכניות כללו מענקים כספיים, חלקן כללו סיוע רפואי כמו חלוקת רשתות נגד יתושים מפיצי מלריה או טיפולים נגד תולעי מעיים, ואפילו תוכנית שיזם ביל גייטס בה חולקו לעניים באפריקה מאות אלפי תרנגולות.
פריטצ'ט מצא שהאפקטיביות של התוכניות הללו נמוכה מאוד בצמצום עוני בהשוואה להשפעה של רפורמות כלכליות ליברליות כמו הסרת חסמים בירוקרטים ומיסויים למסחר והפחתת רגולציות על עסקים ועל ייצור. מדינות כמו סין והודו, שב-50 השנים האחרונות נקטו בצעדים חלקיים לכיוון של כלכלה חופשית, חוו צמיחה מרשימה בה מאות אלפי אזרחים יצאו מעוני. גם אירלנד, שאומנם לא הייתה מדינת עולם שלישי אך כן הייתה מהמדינות החלשות ביותר באירופה, חוותה גידול אסטרונומי ברמת החיים של אזרחיה לאחר שנקטה בצעדים ליברלים.

ממצאי המחקרים של פריטצ'ט הובילו אותו לתובנה שאין באמת אנשים עניים, אלא מקומות עניים. זאת אומרת – הסיבה המרכזית לעוני אינה טמונה באינדיבידואל העני אלא במערכת הכלכלית שבה הוא חי. אחת הדוגמאות שהוא מביא היא השוואה בין אנשים שנולדו בניגריה, גדלו והתחנכו בה, ונשארו, לעומת אלה שעזבו למדינות מפותחות יותר. התפוקה, ובהתאמה ההכנסות, של ניגרים שנשארו בה נמוכה בהרבה משל ניגרים שעזבו אותה.
זהו ממצא הגיוני. דמיינו שהייתם משקיעים מיליונים בללמד עניים תיכנות במדינה שאין בה תשתית אינטרנט ומיחשוב, או אפילו חשמל. או שהייתם שולחים זרעי חיטה למדינה שיש בה מספיק מים ואדמה פוריה, אך אין לה יכולת להקים תשתית השקיה. גם אם הייתם מצליחים להדביר את מחלת המלריה, אחד הגורמים המרכזיים לתמותה ולירידה בתוחלת חיים, במדינה שאין בה מספיק מזון, הייתם בהחלט משפרים את רמת החיים של התושבים, אך בכמה?

טיפול במאפיין אחד של עוני, גם אם בהצלחה, לא משתווה בתועלת שלו לרפורמה שמשפיעה על הצמיחה הכלכלית הכללית ושמאפשרת צבירת הון במשק והכנסה פנויה לאזרחים, אשר אז יכולים בכוחות עצמם לטפל במאפיינים רבים של עוני.

אספקת מזון לאזרחים רעבים במדינה שאין בה חקלאות או יבוא מזון תועיל להם, אך הפיכתה למדינה שיש בה אוכל תועיל הרבה יותר, ולטווח הארוך. ואם זה בלתי אפשרי, אפשר לשלוח להם מזוודות.