קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

"אם הכל היה עובד כמתוכנן"

Depositphotos_73240285_l-2015-CROP

https://fee.org/articles/if-all-had-gone-according-to-plan/

פורסם ב-FEE.org, 29.11.2016, ע"י ג'פרי טאקר

 

דיווחים מהמשבר בחמור בוונצואלה תמיד תולים את הסיבות ב"בצורת", "שחיתות", "חזירות של בעלי עסקים" – אף פעם לא במדיניות הממשל.  ג'פרי טאקר מ-FEE כתב על תופעה מוזרה זו לא מזמן:

לפעמים נראה שאנשים שתומכים בתכנון ריכוזי של המשק עוסקים במעין פרודיה עצמית.  למשל, מאמר מערכת בניו יורק טיימס, שהעביר ביקורת על החלטה של בית המשפט שלא לאשר את התקנות החדשות של אובמה העוסקות בחוקי שעות נוספות, טען: " אם הכל היה עובד כמתוכנן, עד 4.2 מיליון עובדים היו מתחילים להרוויח פי אחת וחצי עבור שעות נוספות…החלטת בית המשפט היא ניצחון לחוסר צדק ואי-שוויון".

עורכי הניו יורק טיימס האשימו את בית המשפט בעצירת התוכנית, אך למעשה רוב העסקים בארצות הברית כבר עברו את הטראומה של ההתמודדות עם הכללים החדשים.  תוספות השכר הללו באו על חשבון העסקה של עובדים חדשים. מסתבר שבלתי אפשרי ליצור משאבים חדשים יש מאין, בכוח החוק.  מיליוני עובדים אמריקאים ישונמכו בקרוב ממעמד של "מקבלי משכורת" למעמד של "עובדים שעתיים" – רק כדי שעסקים יעמדו בדרישות החוק.  ומיליונים נוספים לא יוכלו יותר לעבוד שעות נוספות – גם אם יחפצו בכך.

דמיינו מה היה קורה אם העולם באמת היה עובד כמו שחושבים בניו יורק טיימס.  אתם רוצים שאנשים ירוויחו יותר? פשוט הורו לבירוקרטיה להוציא צו – ומשכורות יעלו!

ואם אתה מתנגד לרעיון הנדיב, הנפלא, והרחום של להעלות לאנשים את רמת החיים באמצעות חוק אתה בהכרח "לא קשוב לצרכים של אנשים עובדים". אתה בעד חוסר צדק ואי-שוויון!  אתה פשוט חלאה!

רק שימו לב לתנאי המצויין בראשית המאמר: "אם הכל היה עובד כמתוכנן"…

  • אם הכל היה עובד כמתוכנן, אובמהקר הייתה מורידה פרמיות, מאפשרת לכם לשמור על התוכנית הקיימת שלכם, ומאפשרת בריאות ורווחה לכלל הציבור.
  • אם הכל היה עובד כמתוכנן, המלחמה בעירק הייתה מביאה חירות ושגשוג למדינה ונותנת השראה לשאר העמים באזור לאמץ את הדמוקרטיה.
  • אם הכל היה עובד כמתוכנן, אף אחד לא היה נוסע יותר מהר מ-80 קמ"ש בדרך בין עירונית.
  • אם הכל היה עובד כמתוכנן, המלחמה של ניקסון נגד מריחואנה הייתה מפסיקה אנשים מלעשן ומלהדרדר לסמים קשים.
  • אם הכל היה עובד כמתוכנן, המהפכה הקובנית ב-1959 הייתה מסלקת עריץ מהשלטון ומאפשרת לאזרחי קובה לחיות חיים שלווים ויפים.
  • אם הכל היה עובד כמתוכנן, יבולי החיטה תחת סטלין היו שוברים שיאים של תפוקה.
  • אם הכל היה עובד כמתוכנן, התיקון ה-18 לחוקה היה שם קץ ליצור ולצריכת אלכוהול בארצות הברית.

אפשר לשחק את המשחק הזה כל היום.  לרוע המזל, כשזה מגיע לתוכניות ממשלתיות גרנדיוזיות ושאפתניות שנועדו לשפר את העולם, שום דבר לא "עובד כמתוכנן".

מבחינתם של התומכים בתכנון כלכלי, הבעיה אף פעם לא בתוכנית עצמה: מזג אוויר לא צפוי, צרכנים קלי-דעת, בירוקרטים עצלנים, אזרחים לא צייתניים, בעלי עסקים חמדנים, וכן הלאה.

אבל המציאות היא זו: כל עוד ממשלות מתכננות, אזרחים לא יוכלו לבנות את חייהם כפי שהם רואים את הרצונות והאינטרסים שלהם.

לוודויג פון מיזס כתב ב-1947: "המתכנן הוא הדיקטטור אשר רוצה לשלול מכל שאר האנשים את הכוח לפעול על פי תוכניתם שלהם.  מטרתו אחת: העליונות האבסולוטית והבלעדית של תוכניתו שלו".