https://fee.org/articles/fear-not-the-robots-jobs-arent-scarce/
פורסם ב-FEE.org ע"י נורמן ואן קוט, 03.11.2016
כמעט כל קורס כלכלה באוניברסיטאות מתחיל עם ההנחה שאנשים, כאינדיבידואלים וכקבוצות, לא יכולים לגייס מספיק משאבים יצרניים כדי לספק את צרכיהם ורצונותיהם הצרכניים הבלתי-מוגבלים – זוהי "הנחת המחסור". אם לא היה מחסור, לא היה צורך במדע הכלכלה. חלק נכבד מעבודתם של כלכלנים הוא להסביר איך פעילויות אנושיות מכוונות משאבים מוגבלים בין רצונות בלתי מוגבלים של צרכנים.
הנחת המחסור היא צד אחד מטבע, ולמרבה הצער, כלכלנים ואחרים מתעלמים מצידו השני. הצד השני הוא זה – מכיוון שרצונות צרכניים הם בלתי מוגבלים, כך גם מספר התפקידים (או עבודות) הפוטנציאלים לבני אדם. הרעיון שישנו איזה מספר סופי ומוגבל של עבודות בכל רגע נתון הוא שגוי.
כשרובוטים מחליף אנשים, האם הם מצמצמים את אפשרויות התעסוקה? למעשה, מכיוון שרובוטים מייצרים בעלות נמוכה מזו של עובדים אנושיים, ככל שיותר מהם יחליפו בני אדם, מחירי מוצרים ירדו, לצרכנים ישאר יותר כסף פנוי, "העוגה הכלכלית" במשק תגדל, אפשרויות התעסוקה לבני האדם יהפכו למשתלמות יותר, ורמת החיים תעלה.
ומה לגבי העובדים המוחלפים? הם יאלצו למצוא משרות אחרות, כנראה פחות מכניסות. מכיוון שהעוגה הכלכלית גדולה יותר, כלל המשרות הופכות מכניסות יותר – ועובדים אלה מקבלים נתח קטן יותר מעוגה גדולה יותר. הפסד יחסי זה הוא המחיר שהם משלמים עבור זה שכלל האזרחים, וגם הם, יהנו מרמת חיים גבוהה יותר.
רובוטים אינם שונים מכל מכונה אחרת – המכונית החליפה את הכרכרה, המקרר החשמלי ייתר את מחלקי הקרח, והגלגל החליף את כוח הזרוע האנושי.
ובכן, אם הפוטנציאל למקומות עבודה בלתי מוגבל, מדוע יש אבטלה? ראשית, בכלכלה דינמית, שינוי כיוון של משאבים לוקח זמן, דבר היוצר אבטלה זמנית. שנית, מערכות החינוך הכושלות יוצרות עובדים בעלי כישורים נמוכים, שאינם מצדיקים תעסוקה בשכר המינימום הקבוע בחוק. שלישית, דמי אבטלה מתמרצים אנשים שאיבדו את מקום עבודתם "לקחת את הזמן" בחפשם משרה חדשה, דבר שמגדיל את שיעור האבטלה בכל רגע נתון.
תרחישי "השמיים נופלים" אינם מורידים, אלא מעלים את רמת החיים של כולנו. תמיד יהיו נפגעים, אך זה מחיר הקדמה.