קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

פסח פוסט: מהו המוצר המאוסדר ביותר בעולם?

Passover greeting card with a little boy who eats matzo. Happy and kosher Passover in Hebrew, Jewish holiday card template

בטח ניחשתם מהכותרת – המוצר עליו יש הכי הרבה רגולציות הוא מצות.  אולם, רוב הרגולציה על יצור מצות איננה ממשלתית, אלא וולונטרית.

החברה הגדולה ביותר בעולם ליצור מצות היא "מנישביץ" האמריקאית.  כמובן שהיא כפופה לרגולציות ממשלתיות בתברואה, תעסוקה, מסחר, וכו', אך הרגולציות הדרקוניות ביותר איתן היא "מתמודדת" (למה שמתי גרשיים? בהמשך) הינן הרגולציות ההלכתיות – מערך הנחיות סבוך, ארוך, ומנוסח בשפה בשפה לא הכי ברורה (בדיוק כמו רגולציה ממשלתית).  כדי לציית לרגולציות האלה, היא מעסיקה מערך שלם של עובדים שזה תפקידם היחיד.  באנגלית קוראים לזה regulatory compliance department.  בנוסף, מנישביץ מסננת בהקפדה מועמדים לעבודה על פס יצור המצות (הוא הרי לא עובד כל השנה), ומשלמת לאלה שמתקבלים שכר גבוה כדי להבטיח קפדנות ועירנות.  פס היצור תוכנן במיוחד עבור המפעל – עבודת "קאסטום" של 14 מיליון דולר.  עיכוב של כמה דקות בפס אומר שהבצק מתחיל לתפוח, דבר שגורר השבתה של הפס, זריקת מאות קילוגרמים של בצק לפח, ניקוי יסודי של כל המכונות, והתחלה מחדש.  וכל זה עבור מוצר שרק אחוז וחצי מהאוכלוסיה קונה, במשך אחוז קטן מהשנה.  והתוצאה – מוצר לא זול בכלל.

אבל במשך הרבה שנים מנישביץ לא דאגה כל כך, כי העומס הרגולטורי הכבד הבטיח לה דבר אחד די גדול – הגנה מתחרות.  איזה משוגע יתחיל מאפס ליצר מצות ולהתחרות עם חברה בעלת יותר ממאה שנות ניסיון ב"ציות רגולטורי", עם מוניטין מכובד ("מותג") בקרב אוכלוסית צרכנים שעבורה "איכות מוצר" הוא עניין של חיים ומוות, ושיש לה גם "יתרון גודל" (ככל שמייצרים יותר יחידות של משהו כך העלות פר יחידה קטנה) וגם מעמד כמעט מונופולי ברמה הארצית?

שום יצרן אמריקאי לא רצה לנסות להתמודד עם חסמי הכניסה האימתניים האלה.  אבל מישהו אחר חיכה למנישביץ מסביב לפינה – יצרנית שעבורה חסמי הכניסה הנ"ל היו משחק ילדים, כי אוכלוסית הצרכנים שלה אולי דומה בגודל לאוכלוסית הצרכנים של מנישביץ, אבל הרבה הרבה יותר צפופה – אוסם.

במשך מספר שנים, יצוא המצות הישראליות (בעיקר אוסם, מצות אביב, ומצות יהודה) גדל בקפיצות משמעותיות. ב-2012, מצות ישראליות היוו 40% מסך המצות שנמכרו בארה"ב.

מנישביץ הבינה שהגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה.  היא החלה לייצר מצות עם ציפוי שוקולד, מצות עם שביבי שום, מצות מקמח מלא, מצות כוסמין, ועוד.  ולמה להסתפק בקהל היהודי אם אפשר לשווק לגויים "קרקר טבעוני, דל פחמימות, ללא שומן וללא תוספים"?  וזה עבד.

בחג פסח הזה, אני אחשוב על הגניוס היהודי, ואתהה אם תעשיית נייר הטואלט תשקוט על שמריה או תמציא איזה משהו חדשני עד הפסח הבא.  קריאייטיב דיסטראקשן בייבי!