https://fee.org/articles/for-a-peaceful-piecemeal-revolution/
פורסם ב-FEE.org, 01.09.2016, מאת מרקו ואן אודן
תנועות חברתיות רבות רוצות לשנות את המציאות. אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין אלה שבדרך כלל נכשלות לאלה שבדרך כלל מצליחות, הוא הניסיון לחולל שינויים גדולים באופן מהיר או מהפכני. הסוציאליזם התחיל כאידיאולוגיה מהפכנית, ולאחר שנכשל, שינה כיוון והפך ל"סוציאל-דמוקרטיה" – תנועה הדוגלת במעבר הדרגתי לסוציאליזם באמצעים דמוקרטיים. ככזו, הסוציאל-דמוקרטיה נחלה הצלחה רבה בעשרות השנים האחרונות. בשנים האחרונות, מתפתח כיוון חדש ומעניין, דרכו הליברליזם יכול ליצור שינוי:
הפילוסוף קרל פופר פרסם את הספר "החברה הפתוחה ואוייביה" ב-1945. הספר עסק בכשלים של התפיסה ההיסטוריציסטית – שלפיה החברה מתפתחת לכיוון תכליתי מסויים וקבוע מראש, וטען שהיא מובילה לטוטליטריות.
הספר מעביר ביקורת חריפה על אפלטון, הגל, ומרקס כהיסטוריציסטים. מכיוון שלפי גישה זו החברה מתפתחת לאורך תוואי, הפילוסופיה שלהם מכילה "אמת" ומתווה שינוי חברתי יסודי המתאים להשקפת עולמם.
פופר התנגד להשקפה זו, אותה הוא כינה "הנדסה חברתית סיטונאית", והעדיף את מה שהוא כינה "הנדסה חברתית בשלבים" – זאת אומרת שינוי הדרגתי ואיטי. ניסיונות ליצור שינויים גורפים מובילים באופן בלתי נמנע לאסון, כמו שקרה במהפכה הצרפתית.
אחד המאפיינים של רדיקלים רבים הוא שהם רואים מטרה סופית אך לא יודעים איך להגיע אליה. לליברלים, לעומת זאת, יש דרך – שחיקה איטית וקבועה של כוחה של המדינה באמצעות החלפת תפקידיה והפיכתם למיושנים על ידי יוזמות פרטיות. למשל, הופעתם של האימייל, פייסבוק, ואחרים פגעו בשרות הדואר, אחד ממעוזיה היציבים ביותר של הממשלה. אנשים רבים כבר לא מקבלים אפילו חשבונות בדואר, אלא באופן אלקטרוני. מורמונים לא זקוקים ולא נעזרים בקצבאות ממשלתיות. למורמונים יש מערכת רווחה קהילתית עצמאית ענקית. מטרותיה הן קידום עצמאות אישית ומעבר מנזקקות לתעסוקה. אנשים הנעזרים במערכת זו נשארים בדרך כלל בין שלושה לשישה חודשים בלבד.
זה הנושא שליברטריאנים צריכים להתמקד בו: מציאת פתרונות ו"מעקפים".
חידושים טכנולוגיים כמו אלה שמייתרים את מערכת הדואר הממשלתית, או אלטרנטיבות פרטיות למערכות ממשלתיות כמו מערכת הרווחה המורמונית, הם מסוג הצעדים שבאופן הדרגתי יחליפו את פעילויות הממשלה.