כן, יש תרופה לעוני – קוראים לה חירות

http://www.investors.com/politics/editorials/yes-there-is-a-cure-for-poverty-its-called-freedom/

פורסם ב- Investor's Business Daily, 27.05.2016

קל לשכוח שעד לפני 200 שנה, עוני היה מצב ברירת המחדל של רובה המכריע של האנושות.  רק שיטה כלכלית אחת הוציאה מיליארדי אנשים מעוני:

פוליטיקאים מכל הצדדים וכמעט בכל מדינה מביעים דאגה עמוקה מהעוני הגלובלי, ובמיוחד ממה שהבנק העולמי קורא לו "עוני קיצוני" – הכנסה יומית של דולר אחד או פחות.

אך למעשה, צמצום העוני תודות בעיקר לשווקים חופשיים יותר ברחבי העולם, הוא סיפור הצלחה שלא מספרים מספיק אודותיו.  ב-2003, כ-35% מאוכלוסית העולם נחשבה ענייה.  תוך 10 שנים, אפילו אחרי משבר פיננסי עולמי ושפל גדול, המספר ירד לכ-12%.

זהו אחד מהשינויים הכלכליים הגדולים ביותר והמהירים ביותר בהיסטוריה האנושית, ועדיין כמעט ולא דנים בו.  איך השינוי קרה? במילה אחת – קפיטליזם.  כלומר, חירות כלכלית וכל מה שכרוך בה.

למעשה, התהליך שצמצם את העוני העולמי החל לפני כ-200 שנה, בתחילת המהפכה התעשייתית.

יצירת מפעלים, המצאת מנוע הקיטור ואמצעים מכניים אחרים שמכפילים פריון עבודה, מבול של מוצרים ושירותים חדשים, והתרחבות המסחר, כולם עזרו ליצירת מעמד ביניים חדש בעולם המפותח, והוציאו מיליונים מעוני.  למרות מלחמות, מהפכות, מלחמות אזרחים, הפיכות צבאיות, ועלייתם של משטרים קומוניסטים, התפשטות הקפיטליזם המשיכה להוציא מספרים הולכים וגדלים של אנשים מהעוני.

הדבר שהעצים משמעותית את המגמה הייתה התמוטטות הגוש הסובייטי.  בשנות התשעים, החירות הכלכלית – המנוע של צמיחה כלכלית ורווחה – המריאה.  בין 1993 ל-2014, התוצר הגולמי העולמי הוכפל מכ-32 טריליון דולר ל-58 טריליון דולר, והעוני נחתך בחצי.

למרבה הצער, התקדמות נוספת בצמצום העוני איננה וודאית.  חירות מאפשרת לנו להשתמש ביכולותינו ובכישרוננו ומעודדת שימוש מושכל במשאבים מצומצמים.  אך בשנים האחרונות הסוציאליזם במגמת חזרה.  ונצואלה, ארגנטינה, קובה, וברזיל, כמו מדינות באפריקה ובאסיה, עשו טעויות סוציאליסטיות – ושילמו את המחיר.  ברוב המדינות במזרח התיכון אין חירות כלל.

אכן, 70% מאוכלוסיית העולם עדיין חיה במדינות המסווגות כ"לא חופשיות במידה רבה" או "מדוכאות כלכלית" על ידי מדד החירות הכלכלית של מכון הריטג'.

המאבק לשימור והרחבת החירות בעולם טרם נגמר.