פורסם ב- Forbes.com, 30.03.2016
http://www.forbes.com/sites/alexepstein/2016/03/30/the-truth-about-sustainability/#6005034d3d13
הגיע הזמן להפריך, אחת ולתמיד, את מיתוס "המשאבים המתכלים". פורבס מסבירים למה לא תיגמר לנו האנרגיה:
האם אורח חיינו בר-קיימא? לאורך העשורים האחרונים – למעשה מאות שנה – ולמרות שיפור רצוף ברמת החיים, מובילי דעת קהל רבים טוענים שלא. למעשה, ככל שרווחתנו עולה, כך פחות ברת-קיימא הם טוענים שהיא.
סיבה אחת לטענה זו היא הטענה שהיצור והצריכה האנושית מסבים נזק עצום לסביבה. אבל רמות הזיהום נמצאות בירידה, לא בעליה, ברוב המדינות המפותחות. רמות ה- CO2 אכן עולות, אך הדבר לא גרם להתחממות גלובלית דוהרת וקטסטרופלית, אלא להתחממות איטית (ולעלייה בצמיחה של צמחיה).
אבל הטענה העיקשת ביותר היא שאנחנו חיים על כוכב בעל משאבים "מוגבלים".
דייויד מיליבנד, השר לסביבה, מזון, ועניינים כפריים בממשלת בריטניה, אמר לאחרונה "אנחנו צורכים משאבים של שלושה כוכבים בזמן שיש לנו רק אחד. הדבר שקול להשמנת יתר – לאכול עד שנהיים חולים".
הרעיון שעומד מאחורי דברים אלה הוא שלכדור הארץ יש "יכולת נשיאה" מוגבלת, רעיון שזכה לתהודה גדולה בשנות השבעים. שני המפיצים הגדולים של רעיון זה הם פול אהרליך וג'ון הולדרן. בספרם המפורסם "אקולוגיה גלובלית", הם כתבו: "כשאוכלוסיה של אורגניזמים חיים בסביבה מוגבלת, במוקדם או במאוחר היא תתקל במגבלת המשאבים. תופעה זו, הקרויה בידי מדענים 'הגעה ליכולת הנשיאה' של הסביבה, תקפה לחיידקים על צלחת פטרי, זבובי פירות בצנצנת אגר, ולבופאלו החיים בערבה. היא חייבת להיות תקפה גם לאדם החי על כוכב סופי". אהרליך והולדרן הודיעו ש"חייבים להשיק קמפיין מסיבי להשבתה של סביבה איכותית בצפון אמריקה ולהחזיר אחורה את גלגל ההתפתחות בארצות הברית". המשמעות – לבטל את ההתפתחות התעשייתית – בכוח החוק: "מאמץ זה חייב להיות פוליטי בעיקרו". רעיון זה זכה ליוקרה כל כך גדולה שהולדרן מונה ליועץ המדעי לנשיא ברק אובמה.
למעשה, תחזיות "דלדול המשאבים" התבדו. הסיבה העיקרית לכך היא שלמעשה יש הרבה יותר דלק פוסילי, והרבה יותר כושר המצאה אנושי כדי להגיע אליו, מכפי שאברליך והולדרן חשבו. אולם הטעות היסודית יותר, ולמעשה הטעות היסודית בכל מושג ה"קיימות", הוא הבנה הפוכה של משאבים.
אנשים המאמינים ביכולת נשיאה סופית חושבים שכדור הארץ הוא משהו ש"נושא" אותנו על ידי אספקת כמות מסויימת של משאבים. אם זה היה נכון, מדוע לאדם הקדמון היו כל כך מעט משאבים?
הטבע מעניק לנו מעט מאוד משאבים אנרגטיים שזמינים באופן ישיר. משאבים אינם נלקחים מהטבע – אלא נוצרים מהטבע. חומרים גולמיים כמו פחם, נפט, וגז, כמו חומרים אחרים בטבע – כולם מהווים משאבים פוטנציאלים, עם פוטנציאל בלתי מוגבל לעבור עיבוד על ידי המוח האנושי לדברים מועילים.
בסופו של דבר, "משאב" הוא בסה"כ חומר ואנרגיה שעברו טרנספורמציה על ידי חשיבה אנושית כדי לענות על צרכים אנושיים. לכן, כדור הארץ כולו הוא מקור פוטנציאלי לאנרגיה ולכל דבר אחר. בלשון המעטה – בקושי גרדנו את השטח. אנחנו כבר יודעים שיש לנו דלק פוסילי וכוח גרעיני בכמות שתספיק לאלפי שנים. כמות האנרגיה הגולמית בכדור הארץ כל כך עצומה שאין כל אפשרות מעשית שהיא תגמר. נכון, זו כמות מוגבלת, אך היא כזו גדולה שהדבר הופך ללא רלוונטי.
המושג "אנרגיה מתחדשת" קשור למושג "קיימות". אבל למה שנרצה להשתמש בלוחות סולארים או בתחנות רוח (בוא נשים בצד את העובדה שהם דורשים תחזוקה ותחלופה יקרה ומתמדת) אם הם מספקים לנו אנרגיה יקרה ולא אמינה? למה לא להשתמש בסוג הטוב והזמין ביותר של אנרגיה בכל רגע נתון, מתוך הבנה שדבר ישתנה ככל שנתקדם יותר?
בני אדם שורדים בכך שהם משתמשים בכוח המחשבה והיצירה כדי לשנות את הטבע שיתאים לצרכיהם. במילים אחרות – Tעל ידי יצור ושימוש במשאבים. תהליך זה מונע על ידי אנרגיה – המשאב שעומד מאחורי כל משאב אחר. אין שום מגבלה טבעית למשאבי אנרגיה – כל מה שנדרש הוא כוח המצאה אנושי שיהיה חופשי לגלות דרכים להפוך אנרגיה לא זמינה לאנרגיה זמינה, ומשאבים פוטנציאלים למשאבים ממשיים.
כל עוד לא נאמץ מדיניות "קיימות" שתנסה לעצור את הקדמה, ואולי אף להחזיר אותה אחורה על ידי אימוץ טכנולוגיות רגרסיביות, הצמיחה כן תישאר ברת קיימא. כל עוד ישנה חירות, כולל החירות להפיק אנרגיה, היא למעשה בלתי נמנעת.