שלושה סוגים של בורות כלכלית

פורסם ב- FEE.org, 07.01.2016

באיזה סוג של בורות לוקים הפוליטיקאים הישראלים?  אולי בטחון עצמי מופרז, יותר מהכל.

אם יש משהו שממש מעצבן אותי זה בורות כלכלית גלויה, ואני לא לבד. ראו למשל את ה"זובור" המוצדק שברני סנדרס חטף ברשתות החברתיות אחרי שהוא הביע תמיהה מדוע להלוואות סטודנטים יש ריבית של 6-10%, בעוד שלמשכנתאות הריבית היא רק 3% (התשובה, כמובן, היא שלמשכנתאות יש ערבון בצורה של בית, ולכן הן מהוות הלוואות עם פחות סיכון מאשר הלוואות לסטודנטים).

ליברטריאנים אוהבים להשתמש בציטוט המפורסם של מורי רות'בארד בנוגע לבורות כלכלית: "להיות בור בכלכלה זה לא פשע. אחרי הכל, כלכלה היא מקצוע הדורש התמחות ושרבים רואים בו "מדע קודר". אבל, להחזיק בדיעות צעקניות על נושאים כלכליים ובאותו הזמן להישאר בבורות, זה לחלוטין חסר אחריות"

יש סוגים שונים של בורות כלכלית, וכל אחד מהם הוא פחות נסלח מהשני. הטיעון של רות'בארד מראה שהסוג הגרוע ביותר של בורות כלכלית היא להיות בור ביחס לבורות. לא להבין שיש גבולות להבנה הכלכלית, או לדבר בסמכותיות מבלי להבין שחסר ידע כלכלי.

לפני שנדבר על הבעיה הנרחבת של "לא לדעת מה שלא יודעים", בואו נבחן שלושה סוגים של בורות כלכלית:

1. מה שלא נתון במחלוקת

הסוג הכי בלתי-נסלח של בורות כלכלית: לא לדעת או להבין תיאוריות או ממצאים כלכליים שאין עליהם ויכוח. למשל, חוסר היכולת של ברני סנדרס להבין מדוע להלוואות ללא ערבות יש ריבית גבוהה יותר מלהלוואות שיש להן ערבות, או התקפותיו של דונאלד טראמפ (ושל סנדרס) על סחר חופשי. ישנו קונצנזוס רחב בקרב כלכלנים שסחר חופשי בין מדינות מועיל לכל הצדדים.

טראמפ וסנדרס, ורבים אחרים שמביעים טיעונים על כלכלה אבל נשארים בורים במושגי יסוד בכלכלה, ראויים לגינוי. אבל הכישלון העמוק יותר הוא שהם בורים ביחס לבורות שלהם. הם לא יודעים שהם לא יודעים.

2. פרשנות הנתונים

סוג שני, ופחות גרוע, של בורות כלכלית הוא בורות ביחס לנתונים כלכליים. כפי שרות'בארד אמר, כלכלה היא מקצוע הדורש מומחיות, ואי אפשר לצפות מלא-מומחים לדעת את כל הנתונים והתיאוריות. נתונים כלכליים גם דורשים ניתוח סטטיסטי זהיר כדי שיהיה ניתן ליישמם לסוגיות של מדיניות ציבורית. כמו כן, נדרש ניתוח תיאורטי כדי לשלב את הנתונים לתוך סיפור של סיבה ותוצאה.

הבעיה היא שאנשים רבים לא טורחים לבדוק האם הנתונים שהם משתמשים בהם נכונים. סנדרס טען לאחרונה שאמריקאים עובדים 50-60 שעות בשבוע "באופן שגרתי". בוודאי שחלק מהאמריקאים עובדים שעות כאלה, אבל הנתונים מראים שהמגמה היא של ירידה באורכו של שבוע העבודה הממוצע, שכרגע עומד על 34 שעות בשבוע. הנתונים זמינים באתרי אינטרנט רבים.

3. אסכולות חשיבה שונות

הסוג השלישי של בורות כלכלית הוא בורות לגבי קיומן של פרספקטיבות שונות בתוך מקצוע הכלכלה. ישנן מספר אסכולות חשיבה בכלכלה, ולשאלות אמפיריות ועובדות היסטוריות יש מגוון של הסברים. סרט כמו "מכונת הכסף" (The Big Short), שמעלה את הטיעון שהמשבר הפיננסי נגרם עקב מחסור ברגולציה, יכול לשכנע אנשים שמעולם לא שמעו על ההסבר האלטרנטיבי המאשים את מדיניות הבנק המרכזי בשילוב עם מעורבות ממשלתית שגויה בשוק הדיור.

בורות משולבת ביהירות

מה שחסר בכל סוגי הבורות הכלכלית – ומה שלרוב חסר אצל כלכלנים בעלי ידע בעצמם – הוא דבר שאפשר לקרוא לו "צניעות אפיסטמית", הנכונות להודות בעובדה שיש הרבה שאנחנו לא יודעים. פעמים רבות, לא-כלכלנים לא מסוגלים להבין כמה מעט הם כן מבינים בכלכלה, ופעמים רבות כלכלנים לא יכולים להודות בכמה מעט הם יודעים על הכלכלה (המשק).

"מומחיות" כלכלית אמיתית היא לא רק שליטה בתיאוריות ובעובדות. היא הבנה עמוקה של פרשנויות מגוונות על אותן תיאוריות ועובדות, וצניעות נוכח המגבלות שלנו ביישום ידע כלכלי בניסיון לנהל את הכלכלה. הכלכלנים החכמים ביותר הם אלה היודעים את מגבלות המומחיות הכלכלית.

הסוג הגרוע ביותר של בורות כלכלית היא הבורות הגרועה ביותר בכל התחומים: להיות בור ביחס לבורות.