קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

שמישהו יעשה משהו!

Blood_letting

פורסם ב- LearnLiberty.org

http://www.learnliberty.org/blog/we-should-do-something

מאמר שמסביר את השרשרת הלוגית השגויה של טיעוני ה"צריך חוק ל…":

רופאי האליל בעולם העתיק ידעו שהם יוכלו לגרום למאמינים לעשות כרצונם (וגם לתת להם כסף) אם הם יצליחו לנבא אירוע כמו סערה או ליקוי חמה: "הלילה, הזאב הגדול יאכל את בתולת הירח! אבל אם תתנו לי הרבה מטבעות כסף, אני אכריח את הזאב להקיא את הבתולה החוצה ללא פגע!" הסאטיריקן פי ג'י אורורק תיאר באופן דומה מכתבי התרמה מגרינפיס כדי לפתור את ההתחממות הגלובלית. כולם עושים את זה היום: אפשר להחליף את ההתחממות הגלובלית עם כל בעיה אחרת, טרור למשל, ולהציע פתרון קסם כדי לשכנע אנשים לתת את כספם (או קולם בבחירות).

הטיעון בנוי כך:

  1. X הוא בעיה
  2. צריך לעשות משהו
  3. Y זה משהו
  4. לכן, צריך לעשות Y
  5. אם Y לא פותר את X, סימן שלא עשינו מספיק Y
  6. אם אתה לא מסכים איתי, סימן שאתה בעד X, או שאתה שונא אנשים שסובלים מ-X.

דמיינו שיש לכם ילדה בת שש שסובלת מ"קדחת עצבים", הידועה היום כטיפוס המעיים. השנה היא 1755, ואנחנו עדיין לא מבינים חיידקים או מחלות. עדיין, אתם אוהבים את ילדתכם ואתם לא יכולים לשבת ולא לעשות דבר. אתם קוראים לרופא.

אם הרופא היה גלוי-לב, הוא היה מודה שהוא לא מבין הרבה בקדחת ושעדיף פשוט לחכות. אבל, אם הוא יודה באמת הוא די מהר יהפוך לאקס-רופא. אתם מפחדים ואתם רוצים שהוא יעשה משהו, לא משנה מה.

ב-1755, המשהו הזה היה לרוב הקזת דם. התיאוריה אמרה שקדחת נמצאת בדם עצמו. הרופא נוטל תער, עושה חתך קטן בגופה של הילדה, ומקיז רבע ליטר דם. כמובן, מצבה רק מחמיר, אז הרופא עם הכוונות הטובות מקיז רבע ליטר נוסף. ואולי עוד אחד.

בסוף הילדה מתה, ואתם מאשימים את הרופא, והוא מאשים את עצמו על זה שלא הקיז לה מספיק דם.

איך הסיפור דומה לבעיות מודרניות? בכל המקרים, מישהו מבטיח לעשות משהו כדי לפתור בעיה דחופה (או שנדמה שהיא דחופה). מספיק לקרוא את מאמרי הדעה של פול קרוגמן. כולם משתמשים באותה נוסחה: אבטלה היא בעיה. צריך לעשות משהו. הוצאות מתמרצות זה משהו. צריך להוציא המון כסף כדי לתמרץ את הכלכלה. אם ניסינו וזה לא עובד, סימן שלא עשינו מספיק. אתם חושבים ש"הוצאות מתמרצות" (או "המכפיל הקיינסיאני") זה דבר טיפשי? אתם שונאים מובטלים!

דוגמה נוספת: עוני הוא בעיה באפריקה. אנחנו צריכים לעשות משהו. סיוע חוץ בצורה של פרוייקטי בניה ענקיים בוא משהו. אנחנו צריכים לבנות סכרים ולסלול כבישים. אם זה לא עובד, סימן שלא הוצאנו מספיק כסף. אתה טוען שהפתרון הזה רק הורס עסקים מקומיים ומפתח תלות בסיוע חוץ? אתה שונא עניים באפריקה!

לא ממש התקדמנו מאז המאה ה-18. יש לנו את אותה רמת הבנה במדיניות מאקרו-כלכלית היום כמו שהייתה לרופאים אז על זיהומים. לכן, הדבר הטוב ביותר לעשות, ברוב המקרים, הוא שום דבר.

איך מתמודדים עם טענות כאלה? במקום להתמקד בעובדה שהפתרון המוצע לא יעזור, הסכימו עם הנחת היסוד: "כן, X (עוני, אבטלה, וכו') היא בעיה, אתה צודק. אבל אני חושב שהפתרון שלך יעשה יותר נזק מתועלת. אם אתה באמת רוצה לפתור את X, מחקרים מראים שאנחנו צריכים לעשות Y".

זה אומר, כמובן, שאתם תצטרכו לבחון את הבעיה בעצמכם. תצטרכו להראות דוגמאות בהן חירות, נגישות לשווקים, וכיבוד האוטונומיה של בני אדם, עבדו לטובה.

הנקודה היא הימנעות מהיתקעות בדיון על פתרונות המדיניות "שלהם". במקום, העבירו את הדיון לדיון בפתרונות שלכם, תוך שימת דגש על הצלחתם של שווקים חופשיים ושל חירות בטיפול בבעיות חברתיות.