קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

אף אחד לא מבין אינפלציה

Ben Franklin with sports a shiner (black eye) and a band-aid on the face of a US One Hundred Dollar Bill (C-Note) as an illustration of the weak dollar.

פורסם ב- Fortune, 28.10.2015

http://fortune.com/2015/10/28/inflation-janet-yellen/

מאמר זה, במגזין "פורצ'ן", מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של תהליכי קבלת ההחלטות של גוף האמור להתנהל בכלים "מדעיים", הבנק המרכזי של ארה"ב:

מאז 2012, כשבן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי, השיק את הסבב השלישי והשנוי במחלוקת של הקלה כמותית, לא הייתה אי-וודאות גדולה יותר לגבי לאיזה כיוון תפנה מדיניות הבנק ב-2016.

התנהגות הפד בתקופה האחרונה – רמיזות שלא מתממשות על העלאת ריבית, גרמו לכלכלנים רבים, ביניהם ג'ון טיילור, מומחה למדיניות מוניטרית, לטעון ש"אף אחד לא מבין מה הפד עושה". בעידן שבו הבנק הפדרלי מתקשר יותר ויותר עם הציבור, לציבור יש פחות ופחות מושג מה הבנק מתכוון לעשות. לבלבול הזה יש הסבר פשוט: ההבנה של כלכלנים בנוגע למה גורם לשינויים באינפלציה ובתעסוקה הרבה יותר רופפת ממה שהם רוצים שנחשוב.

הכלכלן מילטון פרידמן הוכיח שבטווח הארוך "אינפלציה היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית". הוא אסף נותנים שהראו קשר הדוק בין קצב האינפלציה לבין כמות הכסף בתפוצה. אבל, בטווח הקצר, הכלכלה לא תמיד מתנהגת בהתאם לתיאוריה הנ"ל: לאחרונה הפד הציף את הכלכלה עם רזרבות בנקאיות, אך הדבר לא הוביל את הבנקים ליצור, באמצעות הלוואות, את סוג הכסף שצרכנים ועסקים משתמשים בו.

הדבר הותיר את הבנק הפדרלי עם מה שבן ברננקי קרא לו "המודל היחיד שיש לכלכלנים לחזות אינפלציה", עקומת פיליפס. העקומה מתארת יחס הפוך בין תעסוקה ואינפלציה. מכיוון שעלויות העסקה מהוות חלק נכבד ממחירם של מוצרים ושירותים, הגיוני לצפות שמחירים יעלו כשהתחרות על מועסקים מתגברת בין מעסיקים.

אך העדויות האמפיריות התומכות בעקומת פיליפס קלושות.

התיאוריות של פיליפס ופרידמן לא מצליחות להסביר את הסיבה לאינפלציה הכל כך נמוכה בעולם היום. ובהיעדר נתונים אמפירים מוצקים, נדמה שחברי הבנק הפדרלי מסתמכים על תחושות הבטן וההטיה הפוליטית שלהם בבואם לקבל החלטות.

קחו, למשל, ראיון שנערך לאחרונה עם דניאל טרולו, חבר במועצת הנגידים של הפד, שבו הוא טוען שהוא: "מוטרד שהעלאה מוקדמת מידי של הריבית תגרום לתוצאות שקשה יהיה להתמודד איתן, עדיף לחכות עוד קצת". טרולו לא מספק שום נימוק אמפירי, הוא פשוט מאמין שהסיכון שריבית גבוהה תחסל את ההתאוששות גדול מהסיכון לאינפלציה דוהרת. לעומתו, חבר מועצה אחר, ג'פרי לקר, טוען שהסיכון שהאינפלציה תצא משליטה, כפי שקרה בשנות השבעים, הוא הסיכון הגדול יותר כיום.

בין שלל הנאומים, הראיונות, וההצהרות, הבנק המרכזי מסתיר את העובדה שהוא מתיימר לקבל החלטות על בסיס ידע שאין לו. לכן, אין פלא שהוא לא מצליח לשכנע את השווקים בכוונותיו.