פורסם ב- Fortune, 28.10.2015
http://fortune.com/2015/10/28/inflation-janet-yellen/
מאמר זה, במגזין "פורצ'ן", מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של תהליכי קבלת ההחלטות של גוף האמור להתנהל בכלים "מדעיים", הבנק המרכזי של ארה"ב:
מאז 2012, כשבן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי, השיק את הסבב השלישי והשנוי במחלוקת של הקלה כמותית, לא הייתה אי-וודאות גדולה יותר לגבי לאיזה כיוון תפנה מדיניות הבנק ב-2016.
התנהגות הפד בתקופה האחרונה – רמיזות שלא מתממשות על העלאת ריבית, גרמו לכלכלנים רבים, ביניהם ג'ון טיילור, מומחה למדיניות מוניטרית, לטעון ש"אף אחד לא מבין מה הפד עושה". בעידן שבו הבנק הפדרלי מתקשר יותר ויותר עם הציבור, לציבור יש פחות ופחות מושג מה הבנק מתכוון לעשות. לבלבול הזה יש הסבר פשוט: ההבנה של כלכלנים בנוגע למה גורם לשינויים באינפלציה ובתעסוקה הרבה יותר רופפת ממה שהם רוצים שנחשוב.
הכלכלן מילטון פרידמן הוכיח שבטווח הארוך "אינפלציה היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית". הוא אסף נותנים שהראו קשר הדוק בין קצב האינפלציה לבין כמות הכסף בתפוצה. אבל, בטווח הקצר, הכלכלה לא תמיד מתנהגת בהתאם לתיאוריה הנ"ל: לאחרונה הפד הציף את הכלכלה עם רזרבות בנקאיות, אך הדבר לא הוביל את הבנקים ליצור, באמצעות הלוואות, את סוג הכסף שצרכנים ועסקים משתמשים בו.
הדבר הותיר את הבנק הפדרלי עם מה שבן ברננקי קרא לו "המודל היחיד שיש לכלכלנים לחזות אינפלציה", עקומת פיליפס. העקומה מתארת יחס הפוך בין תעסוקה ואינפלציה. מכיוון שעלויות העסקה מהוות חלק נכבד ממחירם של מוצרים ושירותים, הגיוני לצפות שמחירים יעלו כשהתחרות על מועסקים מתגברת בין מעסיקים.
אך העדויות האמפיריות התומכות בעקומת פיליפס קלושות.
התיאוריות של פיליפס ופרידמן לא מצליחות להסביר את הסיבה לאינפלציה הכל כך נמוכה בעולם היום. ובהיעדר נתונים אמפירים מוצקים, נדמה שחברי הבנק הפדרלי מסתמכים על תחושות הבטן וההטיה הפוליטית שלהם בבואם לקבל החלטות.
קחו, למשל, ראיון שנערך לאחרונה עם דניאל טרולו, חבר במועצת הנגידים של הפד, שבו הוא טוען שהוא: "מוטרד שהעלאה מוקדמת מידי של הריבית תגרום לתוצאות שקשה יהיה להתמודד איתן, עדיף לחכות עוד קצת". טרולו לא מספק שום נימוק אמפירי, הוא פשוט מאמין שהסיכון שריבית גבוהה תחסל את ההתאוששות גדול מהסיכון לאינפלציה דוהרת. לעומתו, חבר מועצה אחר, ג'פרי לקר, טוען שהסיכון שהאינפלציה תצא משליטה, כפי שקרה בשנות השבעים, הוא הסיכון הגדול יותר כיום.
בין שלל הנאומים, הראיונות, וההצהרות, הבנק המרכזי מסתיר את העובדה שהוא מתיימר לקבל החלטות על בסיס ידע שאין לו. לכן, אין פלא שהוא לא מצליח לשכנע את השווקים בכוונותיו.