פורסם ב- National Review,10.01.2015
http://www.nationalreview.com/article/426403/government%E2%80%93usually-just-crass-extortion
הנשיונל ריוויו מסבירים מה משותף לפרוטקשן ולפעילות של חלק ממשרדי הממשלה – הופכים משהו רגיל לבלתי-חוקי בכוח הזרוע, ואז גובים ממך כסף בשביל הרשות לעשות אותו:
הפושעים החביבים עלי בסרטים הם אלה שמתמחים בניצול פושעים אחרים, למשל עומאר ליטל מהסדרה "הסמויה", אשר שודד סוחרי סמים, או הג'וקר מהסרט "האביר האפל", אשר סוחט את ראשי המאפיה של גות'אם.
הבעיה עם ה"מודל העסקי" הזה היא אותה הבעיה עם מדיניות "אדמה חרוכה": הברחה של בדיוק אותה הפעילות עליה הפושע מסתמך לפרנסתו – זהו פשע על הצד "הלא נכון" של עקומת לאפר. דמי חסות, "פרוטקשן", הם מודל כדאי יותר. פרוטקשן הוא כעין מס על פעילות עבריינית ולא עבריינית כאחד, אך גם לספק ה"חסות" יש אתגר: בהינתן מספר כנופיות, הוא אכן חייב לספק למשלם מידה מסויימת של הגנה. עם הזמן, הצלחה כלכלית ודרישות ארגוניות גורמות לכנופיות נודדות של שודדים להפוך לנייחות. תיאוריה אחת על האבולוציה של המדינה – תיאוריה הנתמכת די טוב על ידי ראיות היסטוריות, בעיקר באירופה, טוענת שזו בדיוק הדרך בה מדינות התפתחו: כנופיות פרוטקשן ששרדו לאורך מספיק זמן עד שפיתחו רושם של לגיטימיות. אחרי זמן נוסף, אגדות בסגנון רומולוס ורמוס (האגדה על שני האחים שיסדו את רומא, ע.ג.) הומצאו כדי להעניק לכנופיות המאפיונרים המקומיים שורשים היסטוריים, ולעיתים גם מנדט אלוהי.
הבעיה הראשונית – אספקת שירותים לאזרחים, נשארת תמיד. עובדה זו נכונה גם היום, במקומות הנשלטים על ידי ארגוני פשע כגון הטליבאן והפת"ח. חמאס במיוחד השקיע מאמצים רציניים באספקת שירותים חברתיים.
במציאות, יש לנו ממשלות בגלל הרבה סיבות, רובן לגיטימיות: הרצון להתפרנס על ידי השתלטות על משאבים כלכליים, במקום על ידי סחר או עבודה, הוא כנראה מאפיין קבוע במגזר מסויים של בני אדם. חסות פוליטית ("patronage and clientelism") היא כח חזק המאפשר לנצל את הממשלה כדי להעלות משכורות במגזר הציבורי או הטבות רווחה. בארצות הברית, המשכורות המנופחות במגזר הציבורי אינן אלא מנגנון רווחה נוסף אשר יוצר תלות בקרב עובדים יחסית לא מיומנים ואנשים חסרי יוזמה.
הבעיה עם המעמד הפוליטי בארצות הברית היא שאספקת המוצרים הציבוריים רחוקה מלהיות גדולה מספיק כדי להצדיק את המערך הסבוך והגדול של סוכנויות הממשל שאמורות לספק אותם. לכן, המעמד הפוליטי חזר למודל הישן של כנופית הפרוטקשן: חלק נכבד מהממשל האמריקאי היום קיים כדי לעמוד בין האזרחים לבין שאיפותיהם להתפרנס.
לאחרונה, פוליטיקאים מהמפלגה הדמוקרטית מביאים כדוגמה מדינות כמו דנמרק והולנד, בהן המיסוי גבוה. מה שהם שוכחים להגיד זה שאזרחי מדינות אלה גם מקבלים הרבה יותר בתמורה.
הייתם במשרד הרישוי לאחרונה? פתחתם לאחרונה עסק? אם כן, אתם מכירים וודאי את המודל העסקי של "המתווך החמוש". כשזה מגיע לממשלה, אם אתה לא ממש עוסק בהספקת מוצרים ציבוריים, אתה עוסק בסחיטה. זה אולי חוקי, זה אולי באישור ראש העיר, המועצה העירונית, או ראש הוועד שלך, אבל זה עדיין סחיטה, ואתה צריך להתבייש. אם העבודה שלך היא לא יותר מלהפריע לאזרחים עד שהם יביאו לך כסף, אתה חלק מכנופיית פרוטקשן.