קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

ברני סנדרס וחזרתו המתריסה של הסוציאליזם

פורסם ב- New York Magazine, 01.11.2015

http://nymag.com/daily/intelligencer/2015/10/bernie-sanders-return-of-socialism.html

 

לארה"ב יש היסטוריה של סלידה מסוציאליזם, וגם שם האידיאולוגיה הזו, שהיה נדמה שנקברה סופית, קמה לתחיה.  בישראל אין סלידה אידיאולוגית-אינסטינקטיבית שכזו.

לג'ון אדוארדס, פוליטיקאי מהמפלגה הדמוקרטית האמריקאית, הייתה אמרה קבועה שבה תאר את המדיניות הכלכלית של הנשיא בוש. הוא כינה אותה "התיאוריה הכלכלית המסוכנת והרדיקלית ביותר מאז הסוציאליזם". ההשוואה עם הסוציאליזם, אידיאולוגיה קיצונית ונושנה, הייתה ההשוואה הנבזית ביותר שאדוארדס יכול היה לחשוב עליה. האזכור עבד רק משום שקהל היעד של אדוארדס, מצביעים דמוקרטים, הסכים שסוציאליזם היא מדיניות בלתי ישימה ופסולה מוסרית כמו התוכנית הכלכלית של בוש.

כשהמועמדים הדמוקרטים המרוץ הנוכחי לנשיאות ארצות הברית התכנסו לעימות, אף אחד מהם לא השתמש ב"סוציאליסט" כמילת גנאי. אחד מהם אפילו אימץ את המושג בגאווה. ברני סנדרס החזיר את הרלוונטיות הפוליטית לסוציאליזם. נראה שבחירות 2016 מסמנות נקודת מפנה היסטורית ביחסים בין המיינסטרים הפוליטי והסוציאליזם.

ברוב הדמוקרטיות, הסוציאליזם לא נתפס כמשהו נורא או זר. ארצות הברית יוצאת דופן בכך שאין לה מפלגת מיינסטרים עם שורשים בתנועת העובדים. הפרוגרסיביזם האמריקאי התפתח במאה העשרים בעיקר ממדיניות שיושמה על ידי המפלגה הדמוקרטית, שמעולם לא הייתה מפלגת "עבודה". בנוסף, המלחמה הקרה חיזקה את ההקשר בין סוציאליזם לקומוניזם. אבל היום, העוינות העמוקה והמאוד-אמריקאית הזו נשחקת. סקרים מראים שמצביעים בשנות העשרים לחייהם מעריכים בחיוב את הסוציאליזם ואת הקפיטליזם במידה דומה.

אף אחד לא באמת מציע ליישם קומוניזם סובייטי בארצות הברית. למעשה, "סוציאליזם", מושג כל כך טעון שמעורר פחד באנשים מסויימים והשראה באחרים, הינו מושג נטול משמעות ספציפית. אדם המזהה עצמו כ"סוציאליסט" יכול לתמוך בשליטה ממשלתית על התעשייה ("אמצעי היצור"), הכנסה שווה לכולם, "הכנסת מקסימום" שמעליה הממשלה ממסה הכל, או אף אחד מאלה. סנדרס מטיף ל"מהפכה פוליטית", אך הוא כמובן משתמש במוגש באופן מטאפורי. אם בוחנים אותו לעומק, המצע שלו הוא מצע די סטנדרטי במפלגה הדמוקרטית, פשוט עם יותר מהכל – יותר מיסים, יותר הוצאות על תשתיות ועל תוכניות חברתיות, ויותר רגולציה. הסוציאליזם של סנדרס לא שונה מהפרוגרסיביזם הרגיל של המפלגה.

עדיין, אי אפשר לפטור את התדמית החיובית החדשה של הסוציאליזם כאמצעי מיתוג בלבד. דרך אחת להבין את הסוציאליזם באמריקה של אובמה היא כמקבילה השמאלנית של מפלגת התה. הסוציאליסטים האלה סבורים שהתהליך הפוליטי הושחת באופן יסודי על ידי תאגידים גדולים והם חשדניים כלפי כל מדיניות שמסתמכת על, או מקבלת את, מניע הרווח. זה החוק המקשר בין כל התנגדויות השמאל לתוכניות המרכזיות של אובמה. סוציאליסטים התאכזבו מהרפורמה בבריאות של אובמה משום שהיא נשענה על חברות ביטוח פרטיות ולא יצרה אופציה ציבורית שתתחרה בהן, והם התנגדו לרפורמות הרגולציה על הבנקים הגדולים מכיוון שהן לא פרקו אותם.

הוויכוח בתוך המפלגה הדמוקרטית מהווה אינדיקציה שהמחשבה הסוציאליסטית התחזקה מספיק כדי לקרוא תיגר על העקרונות הפרוגרסיבים שהיו עד כה דומיננטים. ברני סנדרס מנפנף הצידה את הצורך בפשרות בקביעת מדיניות ומצהיר שבחירתו לנשיאות תהווה שינוי עמוק בפוליטיקה האמריקאית. הוא טוען שוב ושוב שהאג'נדה שלו לא תצליח אלא אם כן העם יתמרד כנגד "האינטרסים של הכסף הגדול" ו"מעמד הביליונרים".

כמו ביל קלינטון לפניו, אובמה אוהב לעקוץ את מתנגדיו בהצביעו על כך שבזמן כהונתו הבורסה עלתה. אובמה וקלינטון צמחו במסורת פוליטית שראתה את תפקיד הממשלה להציל את הקפיטליזם מעצמו, עמדה שגם הילרי קלינטון אימצה. אך זו הפעם הראשונה שלמועמד בולט במרוץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות יש שאיפה אחרת לגמרי – להפוך את המפלגה ל"מפלגת עובדים" בסגנון אירופאי. מדובר בהתנגשות בין אידיאולוגיות, ואולי אף בנקודת מפנה בתולדות המפלגה. גם אם יפסיד, ברני סנדרס הפיח רוח חדשה במסורת ישנה.