קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

מדוע קובעי מדיניות כלכלית עושים טעויות גדולות? הם חושבים שהמשק מתנהג כמו מכונה

פורסם במגזין Forbes, 19.10.2015

http://www.forbes.com/sites/steveforbes/2015/09/29/why-economic-policymakers-make-big-mistakes-they-think-economies-are-machines/

אולי אם יותר אנשים היו קוראים את מאמריו של האייק "השימוש בידע בחברה" או "יהירות קטלנית", הם היו מבינים שכלכלה זה לא מכונית:

אחד מהרעיונות הכי מזיקים להבנה כלכלית, ולמדיניות כלכלית, הוא שהמשק עובד כמו מנגנון, כמו מכונית או רכבת. מאמרים ופרשנויות מלאים בביטויים כמו "הכלכלה מתחממת", "הכלכלה זקוקה לדחיפה קדימה", או "הכלכלה זקוקה לתמריץ".

אלה לא מטאפורות תמימות, הן מתמצתות את האופן בו כלכלנים לימדו אותנו להסתכל על הכלכלה, על המשק – כמנגנון שניתן לנווט, להניע, להוביל, ולתפעל. הם מאמינים שהניווט צריך להיעשות בידי הממשלה, שתוודא שהמשק "נע" במהירות קבועה, לא מהר מידי או לאט מידי.

זהו רעיון מגוחך, והתוצאה שלו היא ממשלה הדוגלת בהתערבות והמפעילה מדיניות לרוב הרסנית. משקים\כלכלות אינן מכונות, הם אוסף רב של אינדיבידואלים שעובדים לבד או יחד במסגרות ארגוניות. אפשר לנסות לחבר את מה שכולם מיצרים, במונחים של מוצרים ושירותים, אבל זה לא אומר שאפשר לשלוט במה שהאנשים הללו, מיליונים ומילארדים, הולכים לעשות.

ההסתכלות הקונבנציונלית על כלכלות מתעלמת ממגוון הפעילויות המתרחשות בשוק החופשי. עסקים חדשים נפתחים וישנים נסגרים ללא הרף. בארצות הברית, באופן שגרתי, חצי מיליון או יותר מקומות עבודה חדשים נוצרים מידי שבוע, וכחצי מיליון נחתכים. יזמים משיקים מוצרים ושירותים חדשים כל הזמן. רובם נכשלים, אך אלה שמצליחים יכולים לשפר את איכות החיים של כולנו באופן משמעותי.

מה שממשלות יכולות, וצריכות, לעשות זה להשפיע על הסביבה בה כל הפעילות הזו מתרחשת. המשתנים הקריטיים: מיסוי, מדיניות מוניטרית, הוצאות ממשלתיות, ורגולציה. בכל המאפיינים האלה, המרשם הנכון לבריאות כלכלית הוא כמעט תמיד "פחות זה יותר".

טעויות ממשלתיות יכולות ליצור קטסטרופות כלכליות. למשל, הפדרל רזרב ומשרד האוצר טעו טעות חמורה כשהחלישו את הדולר בתחילת שנות האלפיים, דבר שגרם לבועת סחורות, לבועת דיור, ולבסוף למשבר של 2009-2009.

הפדרל רזרב ממשיך לדכא פעילות כלכלית עם ההרחבות הכמותיות והריבית האפסית שהוא מנהיג ושגורמת לכסף לזרום באופן מלאכותי לממשל הפדרלי, ל"פאני מיי" ו"פרדי מאק", ולתאגידים הגדולים על חשבון הצרכנים, עסקים חדשים, ועסקים קטנים. "כלכלת חלחול" כבר אמרנו?

לבסוף, העלאות מיסים ומבול של רגולציות, הפוגעות בצמיחה, מחריפות את המצב.

הרעיון (או השאיפה) שכלכלה היא אמורה לפעול כמו מנוע משומן היטב מוביל למעורבות ממשלתית שפוגעת בצמיחה.