קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

תנו לעניים מזומן

פורסם ב- The Atlantic, 25.09.2015

http://www.theatlantic.com/international/archive/2015/09/welfare-reform-direct-cash-poor/407236/

ה"אטלנטיק" מציע רעיון מדהים בפשטותו, אולי כדאי לנסות?

לפני שהפך למועמד מוביל במירוץ לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, בן קרסון הופיע בתוכנית "The View" כדי לדבר על רפורמה ברווחה. הוא טען ש"רשת הבטחון" החברתית מעודדת תלות בקרב העניים בארה"ב. "אתה גוזל מאנשים את התמריץ לצאת החוצה ולשפר את עצמם", הוא אמר, וזה "לא עושה להם שום טובה". מה שכן יעצים את העניים, קרסון הציע, זה "להשתמש במשאבים ובשכל שלנו כדי לספק לאנשים האלה את הדרך למעלה והחוצה".

החדשות הטובות הן שמצטברות עוד ועוד ראיות מרחבי העולם שמצביעות על צורה פשוטה של "רשת בטחון" שכנראה לא תיצור תלות בה, ואולי תעזור להוציא אנשים ממעגל העוני: לתת לעניים מזומן, וללא תנאים. מסתבר שכשעושים זאת, העניים משתמשים בכסף כדי לרכוש מוצרים ושירותים שמשפרים את חייהם ואת פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלהם.

זוהי שיטה שפוליטיקאים ופקידים בהרבה מדינות נרתעים מלנסות. בין השאר, הם חוששים שמקבלי הקצבאות יבזבזו את הכסף על "מותרות" כמו מכשירי טלביזיה, סיגריות, ואלכוהול, במקום על אוכל מזין או ציוד לבית הספר. למשל, בארה"ב ישנה תוכנית העברה מאוד (מאוד) קטנה הקרויה "עזרה זמנית למשפחות נזקקות" המספקת 497$ לחודש לכל היותר למשפחות בעלות ארבע נפשות. למרות שתוכנית זו מהווה רק כשמונה אחוזים מההכנסה הממוצעת למשפחה, המחוקקים מרגישים צורך להטיל מגבלות על איך מקבלי הקצבה משתמשים בכסף. למשל, בית המחוקקים בקנזס העביר חוק באפריל 2015 שאוסר לרכוש בכסף קעקועים, כרטיסי קולנוע, מניקור, הלבשה תחתונה, או כרטיסים לשיט תענוגות.

החשש מהעברת כספים ללא תנאי הוביל ליצירת מערכת מורכבת של תמיכת סעד בצורה של שירותים או מוצרים ("in-kind"). בארה"ב ישנן תוכניות רבות כאלה, החל מתלושי מזון ("food stamps"), ארוחות חינם בבתי ספר, ועד ביטוח רפואי למעוטי יכולת ולסיוע בשכר דירה. בהודו, עניים יכולים לרכוש דגנים או נפט מסובסדים. תוכניות אלה לרוב לא יעילות ויקרות לתפעול, במיוחד במדינות מתפתחות. בהודו, למשל, כ-40% מהנפט המיועד לתוכנית הסבסוד נעלם, ורק חצי ממה שנשאר מגיע למשפחות העניות ביותר.

כשממשלות מספקות תמיכה בצורת מוצרים או שירותים, התוכניות לרוב עולות יותר מאשר חלוקה של מזומן. מחקר שהשווה חלוקת מזומן ותמיכה לא-כספית באזורים הכפריים של מקסיקו, מצא שהשיפור במדדי תזונה ובריאות של ילדים בקרב משפחות שקיבלו מזומן ושקיבלו מזון ישירות היה זהה, אך תפעול תוכנית המזון היה יקר ב-20%. בנוסף, נמצא שהמשפחות שקיבלו מזומן לא הוציאו אותו על טבק ואלכוהול אלא על תרופות, תחבורה, ובתי ספר.

מחקר אחר שבדק שינויים תזונתיים עקב תוכניות ממשלתיות במדינות אפריקאיות שונות מצא שעניים שקיבלו מזומן שיפרו את כמות ומגוון האוכל שהם צרכו בעשרות אחוזים יותר מאלה שקיבלו מזון. זאת למרות שבין 45 ל-90 אחוזים מהמזומן שקיבלו לא הוקדש לרכישת מזון אלא להוצאות כמו מוצרים לבית ותשלומים לבתי ספר ולהחזר חובות.

למזומן יש גם אפקט מכפילי. ההשפעה של הבאת מזון ממקום אחד למקום שני נעצרת עם האנשים שאוכלים אותו, ולכן האפקט המכפילי של מזון הוא 1 (אין אפקט). נתינת מזומן מאפשרת למקבלים לרכוש מוצרים מיצרנים וסוחרים מקומיים, לרוב עניין ונזקקים בעצמם. מחקר שנערך בזימבבווה מצא שכל דולר שניתן בתשלומי העברה התגלגל 2.59 פעמים במחזור של המשק המקומי.

האפקט הכי חשוב, אולי, של תשלומי העברה ישירים הוא שהם לעיתים קרובות מופנים להשקעות מועילות ויצרניות. מחקר שנערך על ידי GiveDirectly, עמותה שמעבירה כסף ישירות וללא תנאים לנזקקים בקניה, מצא שרבים השקיעו את הכספים שקיבלו בהוצאות חקלאיות כמו שיפוץ רפתות וקניית חיות משק, דבר אשר שיפר את הכנסותיהם מחקלאות ושאר יוזמות. מחקר אחר שנערך באוגנדה מצא שמענק חד פעמי של 150$ לנשים עניות הכפיל את הכנסותיהן בתוך שנה.

לכן, תשלומי העברה אינם מהווים רק רשת בטחון אלא גם משפרים את ההון הפיזי והאנושי במשקי בית עניים.

ארה"ב גם היא ניסתה תוכנית של העברת מזומן ישירה וללא תנאים לפני 40 שנה ומצאה שהיא עבדה. תוכנית "מס הכנסה שלילי", שהוצעה לממשל ע"י הכלכלן פרופסור מילטון פרידמן, נבדקה בארבעה ניסויים שנערכו בין 1968 ו-1980. נמצא שהתוכנית הביאה לשיפור בתזונת ילדים, עליה בשיעורי נוכחות בבתי ספר, שיפור בציונים, וגידול בנכסים של משקי בית. למרבה הצער, תוכניות אלה מעולם לא הורחבו אלא נשארו בגדר ניסויים נקודתיים.

הגיע הזמן לחשוב מחדש על תוכניות רווחה ולהרחיב את השימוש בתשלומי העברה, בארה"ב ובשאר העולם, ככלי לעידוד צריכה והשקעה.