אם השווקים היו טיפשים, כולם היו עשירים

http://www.realclearmarkets.com/articles/2015/10/08/if_markets_were_stupid_everyone_would_be_rich_101846.html

פורסם ב- realclearmarkets.com, 08.10.2015

משקיעים מנוסים מבינים ששווקי הון הם "עתירי אינפורמציה" – שלמחירים יש משמעות. למרבה הצער, ה"פד" (הפדרל רזרב – הבנק המרכזי האמריקאי), במקום להקשיב לשווקים, מעדיף "לדבר". במקום להתיר לשווקים לאזן היצעים וביקושים, הפד מתעקש שהוא יודע טוב יותר מתי להעלות ומתי להוריד ריביות. פקידי הפד מאמינים שמשטר מוניטרי (כספי) ריכוזי יכול למקסם תפוקה, לצמצם אבטלה, ולשמור על יציבות פיננסית באופן טוב יותר מהשווקים.

זוהי יהירות מסוכנת. מבנים כלכליים הם כל כך גדולים ומורכבים שבלתי אפשרי לצמצם את המידע הדרוש להנחות או להפעיל אותם למערכת משוואות במודל אקונומטרי. גם לא משנה כמה דוקטורטים יושבים בבנק המרכזי וכמה משכילים ובעלי כוונות טובות הם פקידיו. אף קבוצה של מומחים לא תוכל לנתח מידע דינמי ומבוזר באופן מוצלח כמו ציבור של המוני מקבלי החלטות מפוזרים. מתי קרה שבנק מרכזי הצליח לנבא מיתון?

הגרסה של הפד למחזור הנוכחי היא: הכלכלה התמוטטה כשבועת הנדל"ן התפוצצה. היה צריך לתקן את דו"חות המאזנים ההרוסים ואת ה"רוח החייתית" (מושג שטבע הכלכלן ג'ון מיינארד קיינס כדי לתאר את "הלך הרוח" של השוק והמשקיעים) המדוכאת. לכן, הפד הנהיג ריבית אפסית, דבר שתמרץ לקיחת סיכונים והוריד שיעורי ריבית. שיעורי הריבית היורדים העלו את מחירי הנכסים, ואלה היו אמורים ליצור מבול של השקעות והוצאות שיעלו הכנסות ויחזירו את המשק ל"מסלול". כל כך פשוט, כל כך ברור – מה יכול כבר להשתבש?

המון. כשבנק מרכזי מנפח מחירי נכסים באופן מלאכותי, הוא מגדיל את היכולת של אנשים וגופים להעמיד ערבויות לעוד הלוואות. למעשה, זה בדיוק מה שהפד רצה ליצור! הבעיה היא שהפד לא יכול לשלוט על איכות או יעילות המינופים שהוא יצר. אם יותר מידי אשראי מנותב למקומות הלא-נכונים, או באופן בלתי יעיל, החוב החדש לא יוכל לממן את עצמו.

בנקים מרכזיים מפיצים את המיתוס שיצירת אשראי טובה לצמיחה, אבל אשראי וחוב הם אותו הדבר. הם רק נרשמים במקומות שונים במאזנים. האם מישהו חושב שצבירת חובות תמיד "טובה" לאנשים או עסקים? אז למה יש אנשים שחושבים שמינוף מוגבר תמיד יהיה טוב לחברה כולה? כדי שהוא יהיה "טוב", חוב חייב להיות מופנה לייצור הכנסה. חוב מאיץ שימוש במשאבים, דבר היוצר רושם של צמיחה. אולם אם הוא לא מממן את עצמו, הרושם הוא אשליה. ככל שהבנקים המרכזיים מורידית ריביות, כך הם מגדילים את כמות האשראי על חשבון איכות האשראי. בבוא היום, הרחבת האשראי תהיה יותר גדולה מהיכולת להחזיר אותו. עסקים שמינפו את עצמם יאלצו לפטר ולהצטמצם, והצמיחה של האתמול תימחק.

אנשים התומכים בהרחבות וב"המרצות" ממשלתיות אוהבים לצטט את קיינס: "בטווח הארוך, כולנו נמות". אבל טיעון זה יכול לתרץ גם פעילויות הרסניות בטווח הארוך. "היום" הוא ה"מחר" שממנו אמרו לנו לא לפחד אתמול.

הסימנים מצביעים שפרוייקט המינוף האדיר של הפד הגיע לאותו "טווח ארוך": זרימה מוגברת של הון לכיוונים לא נכונים הביאה להיצע-יתר ולדפלציה בשווקי הסחורות, להאטה חריפה בקצב הצמיחה של שווקים מתעוררים, ולדולר חזק ולירידה בהכנסות בארה"ב.

הסתיו מגיע, העלים משנים צבע, ומשקיעים נבונים מתכוננים לחורף של הורדת מינופים.