קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

העתיד לא שייך לסין

פורסם ב Commentary, 25.08.2015

מאז עלייתו של המרקסיזם, ההתלהבות מכלכלות "מנוהלות" הייתה נחלתם המיוחדת של אינטלקטואלים ברחבי העולם. מאז שנות העשרים (של המאה העשרים) ועד שנות השישים ואף אחר כך, סוציאליסטים "פאביאניים" אמרו לנו שברית המועצות, סין, ושאר מדינות קומוניסטיות מצאו מודל טוב יותר לעידוד תיעוש.

בשנות השמונים כבר היה ברור שהעתיד לא יגיע ממוסקבה. אז, התחלנו לשמוע שיש גרסה יותר קפיטליסטית של "כלכלה מתוכננת" – הסוג שיושם על ידי יפן ומדינות אחרות במזרח אסיה. ה"נמרים", כך אמרו לנו, לא רק שיביסו את ארצות הברית בתחרות כלכלית, אלא ירכשו בעלות כוללת עליה.

התחזית הזו נראית הרבה פחות הגיונית היום, אחרי שכלכלת יפן החלה לצלול מאז שנות התשעים. אבל ההתלהבות לאלטרנטיבות למודל הכלכלי הליברלי לא דעכה, היא פשוט שינתה את מוקד חיבתה מטוקיו לבייג'ין.

בעשור האחרון, סין הוכתרה ככלכלה, אפילו המעצמה, של העתיד. אבל, מאורעות השבועות האחרונים – התרסקותה של הבורסה הסינית שגררה את שווקי העולם איתה, מעידה על כך שלא מובטח שהדרך הסינית תוביל לדומיננטיות.

למעשה, כפי שצויין לאחרונה ב- Wall Street Journal, מסתמן שחוסר השקיפות בשיטה הסינית מהווה פגם קריטי: "עוצמתה של הכלכלה הסינית עולה על זו של כל משק אחר בעולם, להוציא את ארצות הברית… אבל מבחינת שקיפותה, הכלכלה הסינית היא במפורש שוק מתעורר, עם פוליטיקה עכורה, נתונים בלתי אמינים, וקבלת החלטות מעורפלת ואטומה". כדוגמה, המאמר מציין שהצמיחה האמיתית בסין ברבעון האחרון קרובה ל-3.7%, בעוד שהפרסום הרשמי טען שהיא 7%.

סין סובלת לא רק מחוסר שקיפות, אלא גם משחיתות נרחבת. הנשיא שי ג'ינפינג ביצע טיהור בשורות פקידות המפלגה הקומוניסטית בטענה של מאבק בשחיתות, אך רבים חושדים שהטיהור היה לא יותר מהסרת מתנגדים וקידום תומכים ובני משפחה. סביר להניח שהצמיחה הסינית המהירה של העשורים האחרונים לא תוכל להמשיך לאורך זמן.

מסתבר שסין לא מצאה את נוסחת הפלא שתאפשר לה לנהל את כלכלתה באופן שיאפשר לה לעקוף את הכלכלות היותר ליברליות בעולם – ארצות הברית ושוויץ, למשל. עם כל חסרונותיו, המודל האמריקאי הוא עדיין "המודל של העתיד".

www.commentarymagazine.com/2015/08/25/chinese-economy-slow-down