קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

קפיטל להמונים

פורסם ב- Wall Street Journal ב-07.04.2014

"קפיטל במאה ה-21", ספרו של הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי, שילהב את השמאל האינטלקטואלי. הספר הנועז מתאים בדיוק לאובססיה הנוכחית בנושא אי-השוויון הכלכלי.

פיקטי טוען שבכלכלות שוק מודרניות, התשואה על השקעות הון גבוהה באופן עקבי מקצב הצמיחה של הכנסה מעבודה, והתוצאה היא אי-שוויון הולך וגדל. ברי מזל מעטים מניבים את הכנסתם מהשקעות הון או כבכירים בתאגידים שנהנים ממשכורות גבוהות עקב רווחי ההון של מקומות עבודתם. תשואות על הון מאפשרות להם לצבור רכוש בקצב גבוה בהרבה מרוב האנשים, אשר משכורותיהם צומחות בקצב שאיננו גבוה (ולא יכול להיות גבוה) מהצמיחה במשק או מהפריון שעבודתם יוצרת.

פיקטי מאמין שפערי הכנסה הם עובדה טבעית ובלתי ניתנת לשינוי, ושהדרך היעילה היחידה לתקן זאת היא מיסוי פרוגרסיבי גבוה על הכנסה מהון, בעדיפות למיסוי גלובלי שימנע בריחת הון למקומות בהם המיסוי נמוך.

הדיון שהספר מעורר שופך אור על נושא שהשמאל מתנגד לו – דמוקרטיזציה של בעלות על הון.

הסיפור מתחיל ב-1976, במאמרו (שאח"כ הפך לספר) של פיטר דרוקר על "סוציאליזם של קרנות פנסיה". דרוקר גילה שהצמיחה של קרנות פנסיה אשר משקיעות את הונן בשוק – קרנות של תאגידים, של וועדי עובדים, של הסקטור הציבורי, ושל אינדיבידואלים – גרמה לכך שהשכירים במשק הפכו לבעלים של כחצי מההון העצמי של התעשייה האמריקאית.

"ארה"ב, מבלי להתכוון, הפכה את המשק ל"חברתי" מבלי להלאים אותו", כתב דרוקר. השקעת הון עזרה לעובדים מכיוון שהיא יצרה תשואה גבוהה יותר דרך מסחר וגיוון בהשקעה. לכן, מס חברות הינו רגרסיבי. הורדה שלו, עבור קרנות פנסיה לכל הפחות, יעזור לצמצום פערי הכנסה.

בעשורים שחלפו, אקדמאים מהימין הציעו מספר תוכניות להפוך את הביטוח הלאומי מכזה שעוסק בהעברת שכר (מעובדים לפנסיונרים) לכזה שעוסק בהשקעת הון אמיתית בבעלות אינדיבידואלית. המטרות המרכזיות היו התכוננות לגל הפרישה המסיבי של דור הבייבי בום, שיפור התשואות האפסיות של הביטוח הלאומי ממיסוי על הכנסות, הגדלת החיסכון הלאומי, וביזור הבעלות על הון.

ההתנגדויות לתוכניות אלה כללו טיעונים על דמי תיווך גבוהים ובלבול הצרכנים. אבל הטיעון המרכזי של השמאל, שבסופו של דבר הכריע את הכף, היה שחשיפת "האזרח הקטן" לתהפוכות שוק המניות ואגרות החוב תהיה שקולה לביטול "האמנה החברתית".

ה"קפיטל" של פיקטי מפריך טענה זו. אם, כפי שפיקטי טוען, התשואות על הון גבוהות באופן עקבי מהתשואות על השכר ומהצמיחה, אזי תנודות קצרות-טווח בשוק ההון הן רק פרט שולי, ואפשר להתמודד עימן ע"י גיוון השקעות סטנדרטי. לכן, אפשר לפצל את הביטוח הלאומי לרכיב מינימלי, הממומן ממיסים, בתוספת השקעה אישית, כגון קרן פנסיה המנוהלת באופן מקצועי. גישה זו, של מערכת פנסיונית "הונית", יושמה ע,י מדינות שונות בהצלחה רבה וללא בעיות.

בנוסף, פיקטי טוען שבכירים בתאגידים זוכים לרוב התשואות בעוד משקיעים מבחוץ עומדים חסרי אונים (או בורים) בצד. אבל אפילו המשקיעים החיצונים מרוויחים הרבה יותר מהשקעות תאגידיות מאשר המשכורות או מהטבות הביטוח הלאומי שלהם. בנוסף, קרנות פנסיה היו פעילות במאמצים להגביל שכר בכירים בתאגידים.

עם זאת, פיקטי לא מראה עניין בהרחבת הבעלות על הון. כמו רבים בשמאל, הדרך היחידה שהוא רואה לקידום שוויון כלכלי היא מיסוי – חלוקה מחדש של תשואות על הון במקום פיזור רחב יותר של בעלות על הון. אחרי שהניסיון של המרקסיזם לבעלות כוללת של המדינה על אמצעי היצור הוכח ככישלון רודני, הפרוגרסיבים החליטו שבמקום לשלוט על הבעלות, הם ישלטו על פירותיה דרך מיסוי ורגולציה.

ספרו של פיקטי מתחיל מסקירה רחבה ומלומדת על כלכלה והיסטוריה, אך מסתיים בהמלצה שמצריכה ממשלה גלובלית שתוכל לעקוב ולמסות הון פרטי בכל מקום. לפי פיקטי, הסיכוי היחידי לצדק חברתי מצריך אוטופיה עולמית, שהוא עצמו מודה שהיא איננה ניתנת ליישום בימינו.

נותר רק לקוות שעמלו הרב יתמרץ את השמאל הפרוגרסיבי לשקול מחדש את התנגדותו להרחבת הבעלות על ההון.