המקורביזם בעולם הערבי חותר תחת צמיחה, מקומות עבודה, ותחרות

http://www.economist.com/news/business/21623696-how-cronyism-undermines-growth-jobs-and-competition-friends-high-places

פורסם באקונומיסט, 11.10.2014

האביב הערבי אולי לא יצור מציאות פוליטית טובה הרבה יותר, אך לפחות הוא פוגע בשיטה הכלכלית המושחתת שמאפיינת את מדינות ערב.  אולי כדאי לישראלים להסתכל על מדינות ערב וללמוד איזו שיטה כלכלית יש להם.  רמז: זה לא קפיטליזם:

האביב הערבי אולי לא סיפק את מה שציפו ממנו, אבל לפחות הוא סתם את הגולל על שתי דוגמאות גסות ל"קפיטליזם של מקורבים".  אחרי המהפכה של 2011 בתוניס, 214 עסקים ונכסים בשווי 13 מיליארד דולר, כולל 550 נכסי נדל"ן ו-48 סירות ויאכטות, הוחרמו מזין אל-עאבדין בן עלי, נשיאה המודח של תוניס, קרוביו ושותפיו.  במצרים, לפחות 469 עסקים היו מקושרים לחוסני מובארק, נשיא מצרים המודח, וחלקם הוחרמו.

כלכלנים בבנק העולמי השתמשו בנתונים שנחשפו אחרי האביב הערבי כדי לחקור את הנזק ש"מקורביזם" גורם למשק.  ב-2010, חברות מקושרות פוליטית במצרים גרפו 60% מסך הרווחים במדינה, אך תרמו רק 11% לכלל התעסוקה במגזר הפרטי.  71% מהעסקים המקושרים פוליטית פעלו בשווקים המוגנים בלפחות שלושה חסמי יבוא לא-מכסיים; רק 4% מהעסקים הלא-מקושרים פעלו באופן דומה.  עזרה ממשלתית פופולרית נוספת הייתה סובסידיות אנרגיה: 45% מהעסקים המקושרים פוליטית פעלו בתעשיות עתירות-אנרגיה, לעומת 8% מהעסקים הלא-מקושרים.  בתוניסיה, אימפריית בן עלי שלטה בתעשיות הטלקום והתובלה האווירית, אשר התאפיינו ברגולציה כבדה על כניסה.  תעשיות אלה הניבו 21% מסך הרווחים בתוניסיה ב-2010, אך רק 3% מהתוצר בסקטור הפרטי ו-1% מהמשרות.  לעומת זאת, בענפים בעלי רגולציה מעטה, רווחיות החברות הללו הייתה נמוכה משמעותית מרווחיות חברות לא-מקושרות.

למרות שהאדונים מובארק ובן עלי הודחו, הרגלים ישנים חולפים לאט.  צבאה החזק של מצרים שולט בחברות רבות במשק ומפגין נטיות מקורביסטיות, ורגולציות וסובסידיות רבות עדיין עומדות במקומן.