פורסם ב-economist, 6.9.2014
http://www.economist.com/news/finance-and-economics/21615587-when-firms-succumb-new-forms-competition-inflexible-organisation-usually
החדשנות של השוק המודרני לא חייבת לגרום לחברות מסחריות מבוססות לקרוס ולהיות מוחלפות בחברות צעירות יותר, כפי שמוסבר במאמר זה מה"אקונומיסט":
תמצית כלכלת השוק היא הריסת הישן כדי לפנות מקום לחדש. קרל מרקס ראה בתכונה זו כאחד הצדדים המכוערים של הקפיטליזם, בעוד שג'וזף שומפטר, כלכלן מהאסכולה האוסטרית, קרא לה "הרס יצירתי" וגרס שהיא האפיק היחידי לצמיחה ממושכת.
בשנות התשעים, הכלכלן קלייטון כריסטנסן הרחיב המושג עם תאוריית ה"חידוש המשבש". את השיבוש הזה ניתן לראות בכל מקום – אובר משבשת את שרותי המוניות וטוויטר משבשת את עולם התקשורת. חידוש משבש, לפי כריסטנסן, הוא כל טכנולוגיה שאולי נחותה באופן מסויים מטכנולוגיה קיימת, אך יש לה תכונות רצויות אחרות. למשל, דיסקטים בגודל 8 אינטש יכלו לאחסן יותר מידע מדיסקטים קטנים יותר, אך הוחלפו מגיוון שהיו יקרים יותר ומסורבלים מידי עבור מחשבים אישיים. מוציאים לאור של מוזיקה ועיתונים נתפסו לא מוכנים אל מול מודלים של הפצה דיגיטלית, למרות שבתחילה הם היו באיכות נמוכה יותר. באופן דומה, הצילום הדיגיטלי החליף את הפילם.
רוב המחקרים הבודקים גודל של חברות ואת יכולתן לחדש לא מזהים את הקשר בין השניים. לחברות מבוססות אמור להיות יתרון על פני "משבשים" פוטנציאליים. יש להן עובדים מיומנים, תשתיות זמינות, ואת היכולת לפזר עלויות. למרות זאת, רבקה הנדרסון מהרווארד מצאה שבתעשיות שמתפתחות במהירות, הכסף שחברות מבוססות משקיעות במחקר מביא להן תשואות נמוכות יותר מאשר תקציבי המתחרות הצעירות יותר שלהן. החברות שהכי מתקשות הן אלה שמאוד רווחיות בתחום העיסוק המבוסס שלהן. הן משקיעות מעט מידי בפיתוח טכנולוגיה מתחרה כי הן חוששות להאיץ את מותה של הטכנולוגיה המבוססת. מנהלים רציונליים אמורים להבין שעדיף לעשות קניבליזציה למודל המבוסס ולשרוד מאשר להיתקע איתו וליפול טרף למתחרים. אך לרוב, הם לא נערכים באופן מתאים עקב אי-גמישות אירגונית. הנדרסון טוענת שחברות הן אירגוני עיבוד-מידע ענקיים אשר מפתחים מבנה וכוח אדם אשר מתאימים להם. כאשר טכנולוגיה חדשה מהווה שינוי או "כוונון" של טכנולוגיה ישנה, יש להם יתרון תחרותי. אולם, כאשר החידושים רדיקליים, המערכת הארגונית מהווה מכשול.
במחקר נוסף, שנערך בשיתוף עם שרה קפלן מאוניברסיטת וורטון, חקרה הנדרסון מדוע חברות "מבוגרות" מתקשות לעקוב אחר טכנולוגיות חדשות. להרבה חברות יש מערכת תמריצים שנועדה לוודא שעובדים משיגים יעדים קיימים. מערכת שמעודדת עקביות ויעילות ביצור מוצר קיים מהווה גורם מרתיע נסיניות וחשיבה יצירתית.
פתרון אפשרי הוא יצירת מחלקות "יזמיות" בעלות חופש פעולה יחסי ואשר קשורות באופן רופף לארגון. מצד שני – בלתי נמנע שהמוניטין של החברה, נכס יקר ערך, יחולק בין החברה לבין "המתחרה" הפנימית שלה. IBM, למשל, הייתה יצרנית מחשבי מיינפריים שפתחה מחלקה פנימית לפיתוח מחשבים אישיים. בתחילה, המוניטין החזק של החברה בכל הנוגע לאיכות עמד לזכותה. אך כשיותר ויותר אנשים רכשו מחשבים אישיים, מוצר חדש עם "מחלות ילדות" משלו, בעיות האיכות שלהם פורשו כבעיות איכות של החברה כולה, והעסק העיקרי, מחשבי המיינפריים, נפגע.
"שיבוש" לא חייב להוות גזר דין מוות. ג'ושוע גנץ מאוניברסיטת טורונטו ודייויד סו מאוניברסיטת וורטון טוענים ש"מסחור קואופרטיבי" יכול להיות התשובה. ברגע שחברה מבוססת מבינה שלסטרט-אפ יש יתרון תחרותי עם טכנולוגיה חדשה, היא יכולה לחתום עסקה איתו, או פשוט לקנותו.
לרובנו, "אם אינך יכול לגבור עליהם, הצטרף אליהם" נשמע טוב יותר מ"חדשנות או מוות”.