לא בכל יום נהפך ספר עיון, שנכתב על ידי כלכלן צרפתי ופורסם בהוצאה לאור אוניברסיטאית, לרב-מכר. פול קרוגמן כתב ב"ניו יורק טיימס" כי הספר "ההון במאה ה-21" מאת תומס פיקטי הוא הספר הכלכלי החשוב ביותר בעשור האחרון. אבל קוראים אידיאולוגים פחות צריכים להיות זהירים יותר.
מצד אחד, ספרו של פיקטי חשוב וראוי להערכה. יש בו מידע רב ונתונים על הצטברות ההון מאז המהפכה התעשייתית.
מצד שני, פיקטי טוען שלא מדובר בספר אנטי-קפיטליסטי. גם "הקפיטל" של קרל מרקס לא היה אנטי-קפיטליסטי באותה מידה: הוא רק התיימר להסביר איך ומתי יתמוטט הקפיטליזם. בין שאר מטרותיו, מנסה פיקטי לבחון מתי יזמות ושכר-עבודה נהפכים למתגמלים פחות מאשר בעלות על הון. לדבריו, כאשר שיעור התשואה על ההון גבוה משיעור הצמיחה במשק, הרווח על ההון נוטה לגדול מהר יותר מאשר השכר. זה, לדבריו, המצב במערב כיום.
אך ספרו של פיקטי עוסק פחות ביעילות כלכלית ויותר בצדק חברתי. "בנייתה של חברה צודקת", לדבריו, "היא תכליתה של דמוקרטיה". "צודק", מבחינתו של פיקטי, משמעו "שוויוני". הוא לא מסביר מדוע זה צריך להיות כך, אם כי הטענה הזאת מוצאת לה אחיזה בקרב אנשי אקדמיה אמריקאים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים מהשמאל משני צדי האוקיינוס האטלנטי, מברק אובמה ועד פרנסואה הולנד.
פיקטי אינו מאמין שהשוק החופשי יכול באופן ספונטני לייצר שוויון גדול יותר: התערבות ממשלתית נחוצה על כן, בעיקר באמצעות מיסוי. הפסימיות שלו עומדת בסתירה לממצאים של רוב הכלכלנים הקלאסיים, שרואים את עלייתו של המעמד הבינוני כתולדה של הקפיטליזם.
המחבר מראה את נטיות לבו האמיתיות בפרק האחרון של הספר, שם הוא טוען כי שוויון הכנסות הוא מטרה בפני עצמה. כדי להשיג זאת, ממשלות חייבות לחלק מחדש את העושר, לדבריו. כיצד? על ידי מיסוי בעלי ההון.