ערכים כלכליים אינם באים משום-מקום. הם מושרשים בערכי המוסר הרחבים יותר המנחים אותנו בחיינו.
ההיסטוריה מראה באופן ברור למדי שהתרבות המערבית חייבת את כוח המניע שלה, ואת הצלחתה שאין לה אח ורע, לשורת הערכים שאותם כינה הפילוסוף הגרמני מקס ובר "מוסר העבודה הפרוטסטנטי".
אין צורך להיות פרוטסטנטי פעיל כדי לאמץ את הגישה הזו, וגם לא צריך להיות מלומד מבריק כדי ליהנות מיישומה. אחרי חצי מאה של ביזה קומוניסטית, העם הסיני מחלץ את עצמו מהבוץ תוך יישום ערכים שהיו מוכרים למדי הן לוובר והן לפרנקלין. כל מקסיקאי חרוץ שזוחל מעבר לגבול לארצות הברית כדי לבנות חיים טובים יותר לעצמו ולמשפחתו מגלם את מוסר העבודה הפרוטסטנטי.
הסיבות למצוקה הכלכלית הנוכחית של ארצות הברית הן רבות, ובחלקן קשה יותר לטפל מאשר באחרות. בעיה שקשה להשיב את מסלולה לאחור היא ריקבון המרקם המוסרי שלנו – התפוררות מוסר העבודה הפרוטסטנטי, שמקורו בעשרות שנים של "ניו דילים", רפורמות ברוח "החברה הגדולה", וניסיונות חוזרים "לפזר את העושר". תחת זאת יש לנו כיום תרבות של תלותיות ו"מגיע לי" שמאיימת להאיץ את הידרדרותנו לעבר שפל קבוע.
אם סוגיית המדיניות הבולטת כיום היא להבין כיצד לחלץ את עצמנו מן הביצה הפיסקלית, המונטרית והרגולטורית שאליה נקלענו, הרי הסוגייה המוסרית העליונה היא למצוא דרך לשקם את מוסר העבודה הפרוטסטנטי שאבד לנו.
מוסדות החינוך, התרבות והתקשורת שלנו שבויים עדיין בקסמה של אליטה חזקה שרואה במוסר העבודה הפרוטסטנטי שריד חביב מן העבר במקרה הטוב, ובמקרה הרע, שיטה של "תודעה כוזבת" שמטרתה לשמר את דיכוי מעמד הפועלים.
התרופה היחידה היא זו שההיסטוריה רושמת בדרך כלל כשערכיה של חברה מתנגשים במציאות: סבל. יש להניח שאמריקה תיאלץ להתמודד עם ירידה חדה ברמת חייה לפני שערכים כלכליים מסורתיים יזכו להתגלות מחדש.