קצר ולעניין

מתוך הרצאתו מ-1968 של פרידריך האייק "תחרות כתהליך של גילוי":

התיאוריה הכלכלית יכולה לפעמים להפריע להבנה אמיתית של אופיו של תהליך התחרות, מכיוון שהיא מתחילה מהנחת יסוד של כמות נתונה של סחורות במחסור.  אבל השאלות – איזה סחורות נמצאות במחסור, או איזה…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של צ'רלס סטיל, "הניסוי הסובייטי: לקחים לפיתוח כלכלי":
ברית המועצות הייתה אחד הניסויים הגדולים ביותר בפיתוח כלכלי – ניסוי ענק, טרגי, וכושל.  אפשר לייחס ישירות את הביצועים הירודים של השיטה הזו לחוסר היכולת של המתכננים המרכזיים להקצות משאבים…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך מאמרו של פול היינה, "מדידות של עושר והשערות של צדק":
נניח ששודד חמוש מעמיד בפניכם ברירה – "הכסף או החיים".  כולנו נסכים שאתם לא לוקחים חלק בחליפין מרצון כשאתם נותנים לו את הכסף מהארנק שלכם.  אנחנו קוראים לזה כפיה מכיוון שהשודד משכנע אתכם לעשות כרצונו בכך שהוא מאיים לצמצם לכם את האופציות.
השווו מקרה זה למקרה בו נהג מונית לא רוצה להסיע אתכם אלא אם כן תשלמו לו.  אם במקרה זה תתנו לו כסף מהארנק שלכם, כולנו נבין שאתם לוקחים חלק בעסקת חליפין מרצון.  ההבדל בין שני המקרים הוא שנהג המונית משכנע אתכ…

למאמר המלא

קצר ולעניין

מתוך ספרו העומד לצאת לאור של תומס סואל, "אפליה ופערים":

"להרוג את האווזה שמטילה את ביצי הזהב זו אסטרטגיה פוליטית הגיונית, בתנאי שהאווזה לא תמות לפני הבחירות הבאות"

למאמר המלא

במדינת האח הגדול

שר המשפטים האמריקאי אריק הולדר

בנאומו באוניברסיטת בתחילת מאי קרא נשיא ארצות הברית ברק אובמה לסטודנטים להתעלם מאותם טיפוסים פרנואידיים ש"מזהירים ללא הרף מפני הממשל כאילו היתה זו ישות נפרדת וזדונית". למרבה הפלא, בימים האחרונים העדות המשכנעת ביותר לתפישה זו של הממשל ניתנה על ידי הנשיא עצמו, שמתעקש, בלי להניד עפעף, שלא היה לו מושג שרשות המסים האמריקאית עקבה במשך שנתיים אחרי אויביו הפוליטיים, ושהדבר "נודע לו מתוך אותם דיווחי החדשות שמתוכם רוב האנשים למדו על כך". בדיוק כמוכם, כל ידיעותיו באות לו מתוך מה שהוא קורא בעיתונים. וזה די מוזר, כי משרד המשפטים שלו מצותת לעיתונים האלה, כך שאפשר היה להניח שהוא יקבל לפחות רמז קטן מראש. אבל ככל הנראה העובדה שהוא מצותת לסוכנות הידיעות אי-פי היתה לא ידועה לו כלל עד שהוא קרא עליה באי-פי. ישנו "נשיא ארצות הברית" וישנה "ממשלת ארצות הברית", אך למרות דמיון שטחי כלשהו בשמותיהם, אין ביניהם כל קשר.

באפריל 2012, מערכת הבחירות של אובמה זיהתה בשמם שמונה תורמים למיט רומני כ"קבוצה של בעלי הון שעברם אינו נקי מרבב. כמה מהם התחככו ברשויות החוק, אחרים גרפו רווחים על חשבון אמריקאים רבים, ואחרים תורמים כדי לוודא שרומני יישם מדיניות שתיטיב עמם". באותו שבוע, קיבמרלי סטרסל פתחה את הטור שלה בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" במלים אלה: "נסו את ניסוי המחשבה הזה. אתם מחליטים לתרום כסף למיט רומני. אתם רוצים שינוי בבית הלבן, ולכן אתם מיישמים את הזכות הדמוקרטית שלכם לשלוח צ'ק. כעבור כמה ימים, הנשיא ברק אובמה, האיש החזק ביותר על פני כדור הארץ, מכוון את הזרקור אליכם באופן אישי… המסר מהאדם השולט במשרד המשפטים (שיכול להעמיד אתכם לדין), ברשות לניירות ערך (שיכולה לקנוס אתכם), וברשות המסים (שיכולה לחקור אתכם), ברור: טעיתם כשתרמתם את הכסף הזה".

סטרסל כתבה את הדברים ב-26 באפריל 2012. כעבור חמישה שבועות, אחד מתוך שמונת האישים ששמותיהם הוזכרו, פרנק ונדרסלוט, קיבל הודעה מרשות המסים על פתיחת חקירה של תיקי המס שלו ושל אשתו. ביולי הוא קיבל הודעה ממחלקת העבודה על חקירה נוספת בעניין הפועלים הזמניים בחוות הבקר שלו באיידהו. בספטמבר הגיעה הודעה על חקירה של אחד מבתי העסק האחרים שלו. ונדרסלוט, שמעולם לא נחקר קודם לכן על ידי רשות המס, זכה לשלוש חקירות בתוך ארבעת החודשים שלאחר ששמו הוזכר על ידי "אל פרזידנטה". יתר על כן, החקירה המשולשת בוצעה אף על פי שסטרסל ניבאה במפורש, בעיתון הנמכר ביותר באמריקה, שזה בדיוק מה שאוכפי החוק של אובמה עומדים לעשות. ה"ישות הנפרדת, הזדונית" של הממשל האמריקאי פעלה בכל זאת. מה אכפת להם? הם תמיד יכולים לחקור גם אותה – כפי שעשו לעמיתתה לשעבר של סטרסל, אנה הנדרשוט, פרופסור לסוציולוגיה שהתעניינה יתר על המידה ברפורמת הבריאות של אובמה וכתבה על כך ב"וול סטריט ג'ורנל" ובכמה פרסומים קתוליים קטנים. רשות המסים דרשה דיווח מפרופסור הנדרשוט, והיא בתגובה החליטה להפסיק את כתיבתה הפוליטית.

שנה אחרי שנבחר לרשימת הגנאי של אובמה, הרשויות לא מצאו כל פסול בהתנהלותו של ונדרסלוט, אך הוא נאלץ לשלם 80 אלף דולר הוצאות משפט. לכך מתכוונים סנגורי רשות המסים (הרבים מדי) כשהם מבטיחים לנו שהשיטה פעלה: כן, איזה עשיר נאלץ לבזבז כמעט מאה אלף כדי להתגונן מפני הפקידונים.

ונדרסלוט כנראה גדול דיו להגיד שלום יפה לממשל החזק ביותר בעולם. לרוב האנשים שבהם בחרה להתמקד רשות המסים אין שום דבר במשותף עמו, למעט טעמיו הפוליטיים. הם חגבים – אזרחים אמריקאים רגילים שאינם אשמים בדבר, זולת אי-הסכמה עם מפלגת השלטון. ואולם הם נדרשו, תחת איום של "עונש על שבועת שקר", למסור את כותרות הספרים שהם קוראים ולספק את שמותיהם וכתובותיהם של קרובי משפחה שעלולים לרוץ לתפקיד ציבורי – מעין רשימה של קדם-אויבים. האם זה לא דומה מספיק לרפובליקת בננות? כנראה לא בעיניו של חואן ויליאמס, שפוטר מרשת הרדיו הציבורית בגין פשיעה מחשבתית לפני כמה שנים, אך אף על פי כן הצדיק בהתלהבות את מאמצי רשות המסים בפוקס ניוז ביום חמישי שעבר.

בקשותיהם של ארגוני שמאל להכרה כמלכ"רים הפטורים ממס אושרו בתוך שבועות; האישורים לארגוני ימין עוכבו במשך חודשים ושנים, ונדרש מהם למסור כל דבר, מרשימות תורמים ועד פוסטים בפייסבוק. תיקי המס של אותם ארגוני ימין שאושרו הודלפו לארגוני שמאל כגון "פרו-פובליקה". המפקח על הרשות, טיפוס חלקלק בשם סטיבן מילר, הודה בפני הקונגרס שמדובר ב"שירות לקוחות איום" – וזה אמנם כך, במובן זה ששיחתכם חשובה לו וייתכן שהיא תוקלט על ידי ג'ורג' סורוס לצורך בקרה.

"שירותי ציבור" הראויים לשמם מחייבים ממשלה קטנה. מרגע שהממשלה מעורבת בכל היבטי החיים, הפקידות הולכת ונעשית גחמנית. תקנות המס האמריקאיות ראויות לגנאי בחברה חופשית, אך העם האמריקאי מסכין איתן בגלל רשת סבוכה של פטורים-לכאורה המעצימים באופן אדיר את מדינת הצללים הענקית של הפקידות הקבועה. בשיטת מיסוי פשוטה, ההכנסה שלך היא סוגיית מס לגיטימית. בשיטת רשות המסים, כל דבר הוא סוגיית מס לגיטימית: הספרים שאתה קורא, החברים שלהם אתה ממליץ עליהם. אין תשובות נכונות, רק תשובות שאושרו. דרו רייון הגיש בקשה למעמד קבוע של מלכ"ר עבור ארגון שנקרא "מעקבי מדיה" ("Media Trackers") ביולי 2011. כעבור 15 שבועות הוא עדיין לא קיבל תשובה. אז הוא הגיש בקשה נוספת תחת השם הידידותי לסביבה "פתרונות חממה", ובקשתו אושרה בתוך שלושה שבועות.

הנשיא והמפקח על רשות המסים אינם מסוגלים לנקוב בשמו של אף אדם מסוים שקיבל את ההחלטה להתמקד בארגונים שמרניים בלבד. זה פשוט קרה ככה, ומרגע שזה קרה, זה התפשט כאש בשדה קוצים. אבל הגברת שעמדה בראש המדור הזה, שרה הול אינגרם, מנהלת כיום את המדור ברשות המסים שמטפל ברפורמת הבריאות של אובמה. מדינות רבות מסביב לעולם הקימו מערכות בריאות ממלכתיות מאז 1945, אבל רק באמריקה, 'רפורמת' 'בריאות' מתחילה בהעסקתם של 16,500 סוכנים חדשים של רשות המסים שתפקידם לבדוק האם פוליסת הביטוח שלך מצדיקה מתן קנס.

הממשלה הגדולה מקימה מדינת אח גדול – הרואה הכל ומפקח על הכל. זה נפלא בתור "שירות לקוחות", אלא שלעולם לא תוכלו לצאת מהחנות.