ג'יימס ביוקנן (משמאל) מקבל את פרס נובל, 1986
ג'יימס ביוקנאן, חוקר וסופר שניתוחיו את תהליך קבלת ההחלטות בתחום הכלכלה והפוליטיקה זיכו אותו בפרס נובל בכלכלה בשנת 1986 ועיצבו דור שלם של חשיבה, מת בינואר בגיל 93. ביוקנאן, שהיה פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, היה ממנסחיה המובילים של תיאוריית הבחירה הציבורית, המניחה כי פוליטיקאים ופקידי ממשל, ככל אחד אחר, מונעים על ידי אינטרסים אישיים – כגון רצונם להיבחר מחדש או לצבור כוח רב יותר – ואינם פועלים בהכרח לטובת האינטרס הציבורי.
הוא טען כי ניתן לנתח את פעולותיהם, ואף לנבאן, באמצעות יישום של כלים קיימים מחקר הכלכלה למדע המדינה, בדרכים המספקות תובנות לגבי הנטיות של ממשלות לגדול, להגדיל את ההוצאות, ללוות כסף, לצבור גירעונות גדולים ולהרחיב את אמצעי הרגולציה. ביוקנאן טען כי נטייתם של פוליטיקאים מודרניים לפעול לסיפוק האינטרס האישי מובילה לעתים קרובות לתוצאות שמזיקות לציבור. למשל, בניסיון לחזר אחר בוחרים בתקופת בחירות, מחוקקים מאשרים קיצוצי מס והגדלת הוצאות על יוזמות וקצבאות הרצויות לציבור הבוחרים. השילוב הזה יכול להוביל לגירעונות הולכים וגדלים, מעמסה של חוב ציבורי וממשלות הולכות ומתרחבות.
למעשה, קבע ביוקנאן, הממשלות בימינו נעשו כה גדולות ומורכבות עד שנבחרי הציבור כבר אינם יכולים לקבל יותר מחלקיק זעיר של ההחלטות בענייני מדיניות. על כן, לדבריו, עניינים רבים נתונים לשיקול הדעת של פקידי ממשל ממונים שיכולים לתמרן סדרי עדיפויות, להעמיד מכשולים בפני הענקת זכויות לקצבאות וללחוץ על מחוקקים לחוקק תקנות ולהפנות תקציבים המשרתים את האינטרסים של הפקידים עצמם.
ביוקנאן לא המציא את תיאוריית הבחירה הציבורית; זהו רעיון שמקורותיו הופיעו בספרות הכלכלה המודרנית בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20. אך משנות ה-50 נעשה ביוקנאן למנסחה המוביל, ועמד בראש קבוצת כלכלנים מווירג'יניה שביקשו לשנות את אופי התהליך הפוליטי כדי שיתאים יותר למה שהם תפשו כרצונותיהם של מרבית האמריקאים.
במשך השנים מאז זכה ביוקנאן בפרס נובל, רבים מהניבויים שלו התגשמו. הממשל גדול יותר מאי פעם. ההכנסות ממסים רחוקות מלענות על הצרכים של תוכניות ציבוריות. לקיחת הלוואות במגזר הציבורי והפרטי נעשתה לאורח חיים. פוליטיקאים עדיין פועלים לטובתם-הם בעודם מתיימרים לקדם את טובת הציבור, והגירעונות הלאומיים נסקו והגיעו עד לטריליוני דולרים.
ביוקנאן האשים חלקית את הכלכלה מבית מדרשו של ג'ון מיינרד קיינס במה שהוא תפש כהידרדרות במשמעת התקציבית של ארה"ב. קיינס טען כי גירעונות תקציביים אינם רק בלתי נמנעים, אלא אף כי במצבי חירום הם אף רצויים כאמצעי להגדלת ההוצאות, יצירת מקומות עבודה וצמצום האבטלה. אך צורת החשיבה הזאת איפשרה לפוליטיקאים להצדיק גירעונות בנסיבות רבות ובמשך תקופות ארוכות, טען ביוקנאן.
ביוקנאן למעשה העניק את הכלים להבין את המתרחש בארצות הברית בשנותיו של אובמה. המתרחש כיום בוושינגטון אינו תופעה אלטרואיסטית, אם כי ביוקנאן היה מכיר בכך שרבים מאנשי הממשל כיום דוגלים באידיאלים גבוהים. במקום זאת סבר ביוקנאן, כפי שכתבה ועדת פרס נובל ב-1986, "פרטים המתנהגים באנוכיות בשווקים, לא סביר שיתנהגו באלטרואיזם גמור בחיים הפוליטיים".
באנציקלופדיה המקוצרת לכלכלה מוגדרת תיאוריית הבחירה הציבורית כך: "אנשים מונחים בעיקר על ידי האינטרסים האישיים שלהם… ועל כן ציבור הבוחרים 'מצביע לפי הארנקים' ותומך במועמדים ומצעי מפלגות שלדעת הבוחרים ישפרו את רווחתם האישית… הבחירה הציבורית, במלים אחרות, פשוט מעתיקה את מודל השחקן הרציונלי מהתיאוריה הכלכלית לתחום הפוליטיקה".