רכבת מהירה ביפן
היכן יכול הקונגרס האמריקאי להתחיל את הקיצוץ בתקציב? ברכבת המהירה. ממשל אובמה מעביר מיליארדים של דולרים במסגרת התוכנית הכלכלית שלו לקווי רכבת שאין בהם שום היגיון, ושאפילו אם ייבנו אי פעם, יהיו לנטל על משלם המסים.
רכבות מהירות עשויות להישמע כמו רעיון טוב. הן עובדות, ואפילו מייצרות רווחים, במדינות כמו יפן וצרפת. אם הם יכולים, מדוע לא ארצות הברית של אמריקה? בחינה של כמה קווים מוצעים תספק את התשובה. קחו למשל את הפרויקט לבניית קו רכבת בין אורלנדו לטמפה, באורך של 135 קילומטרים ובעלות של 2.7 מיליארד דולר. הקו יחבר שני אזורים עירוניים מבוזרים מאוד, שכבר מחוברים אחד לשני בדרך מהירה. מחקרים הראו כי כמעט כל מסלול אפשרי בין שני האזורים ייקח זמן ממושך יותר ברכבת מאשר ברכב, ויעלה יותר. אשר לתיירים שפוקדים את פארקי השעשועים של אורלנדו, הם יכולים להיעזר בשירותי השכרת הרכב המוצעים בשדה התעופה של אורלנדו, המציעים עלויות נמוכות במיוחד.
קווי הרכבת המוצעים כעת בארה"ב אינם באמת קווים מהירים. ביפן מגיעות הרכבות למהירות של 274 קמ"ש, ובצרפת מגיעה רכבת TGV למהירות של 239 קמ"ש. במהירויות כאלה ניתן להגיע ברכבת מהר יותר מאשר במטוס למרחקים שקטנים מ-800 ק"מ. העניין הוא שהגיאוגרפיה של ארה"ב שונה מזו של צרפת או יפן. בנוסף לכך, כדי להגיע למהירויות שנהוגות בצרפת וביפן צריך לבנות מסילת ברזל מיוחדת, שרק ממשל מרכזי חזק וכזה שמתעלם משיקולים סביבתיים מסוגל לבנות. לצרפת וליפן יש ממשל כזה, אך לארה"ב לא.
בסופו של דבר מוציאה כעת ממשלת ארה"ב מיליארדים של דולרים על רכבות מהירות – שהן לא באמת מהירות, שישמשו בעיקר אנשי עסקים עשירים ושיזדקקו לעד לתמיכה מצד משלם המסים. זה ממש לא הגיוני.