אסיה

ביפן הגיעה הצמיחה הכלכלית אל סופה לפני שני עשורים, ומנגד ישראל מצויה כיום בעיצומה של פריחה כלכלית – חרף ההאטה הגלובלית ומצב תמידי של סכסוך במזרח התיכון. על אף ההבדלים בתרבויות, יכולה המעצמה האסייתית ללמוד משהו ממדינת היהודים

מאבקה של דלהי בענקיות הקמעונאות הבינלאומיות פוגע בסופו של דבר דווקא בעניי הודו, ומשרת את המתווכים ואנשי הביניים שמנצלים במשך עשורים רבים מאות מיליוני בני אדם

90% מהאנשים העשירים ביותר בסין הם פקידים או חברים במפלגה הקומוניסטית הסינית – לא פלא אם כך שיש כבר 85 מיליון חברי מפלגה, ועוד 80-100 מיליון ברשימת ההמתנה

שערוריות השחיתות שמתפרסמות חדשות לבקרים בהודו מותירות את התחושה כי הבעיה היא באנשי העסקים. אלא שהבעיה האמיתית של הודו אינה יותר מדי קפיטליזם, אלא דווקא יותר מדי התערבות ממשלתית

בסביבה כלכלית שבה גניבה וריגול תעשייתיים אינם רק נסבלים אלא אפילו מעודדים על ידי המדינה, הגבלת היצוא של מינרלים נדירים שנוקטת כעת סין היא איום ממשי על הייצור העולמי

כשביל קלינטון נכנס לבית הלבן ב-1992, היה חלקה של יפן 18% מהכלכלה העולמית. כיום היא ירדה ל-8% בלבד, חזרה להיכן שהיתה בדיוק לפני 40 שנה. בינתיים סין מתחזקת וארצות הברית שומרת על מעמדה. מה אם כך השתבש ביפן?